Chapter 30: Zohar III:137b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א חוטמא תאנא בצניעותא דספרא: חוטמא דזעיר אנפין - בחוטמא אשתמודע פרצופא! בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב עלה עשן באפו וגו' (תהלים יח ט). עלה עשן באפו - בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו ונפקין מחוטמוי.
ב ותאנא: כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא - אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא ובין תרי גווני. וקרינן ליה אף וחימה ומשחית. ואי תימא - אף וחימה כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט יט) דאינון תננא אוכמא וסומקא. משחית מנא לן? דכתיב לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה (בראשית יג י). שחת - המשחית בנורא דליק מוקדא.
ג ותאנא: חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו לאלף וארבע מאה גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובגין כך כתיב מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו ב) - גבורת כתיב. כתיב הכא גבורות וכתיב התם לך ה' הגדולה והגבורה (דה"א כט יא)! אלא הכי תאנא - כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי 'גבורה' חדא.
ד וכלהו גבוראן שריין לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף וארבע מאה דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו (תהלים קמה ד). וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן עד דנחתן ללהט החרב המתהפכת (בראשית ג כד).
ה כתיב כי משחיתים אנחנו את המקום הזה (בראשית יט יג), וכתיב לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה (בראשית יג ג), וכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה (בראשית יט כד)!? אלא הכי תאנא: לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין.
ו והיאך מהפכי? והא כתיב אני ה' לא שָׁנִיתִי (מלאכי ג ו)!? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיקי רישא חוורא רעוא דרעוין אתגליין - רחמין רברבין אשתכחו בכלא! ובשעתא דלא אתגלייא - כל זיינין דזעיר אנפין זמינין. וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא.
ז דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין - כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין, ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני - מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי! ובגין כך מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא מאת ה' מן השמים - בזעיר אנפין אתמר. ומשמע דכתיב מן השמים - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל.
ח תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא לאפקא - נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי ארך אפים מכלא.
ט והיינו רזא דתנינן ה' ׀ ה' (שמות לד ו) - פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני - פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם (בראשית כב יא), יעקב יעקב (בראשית מו ב), שמואל שמואל (ש"א ג י) - כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה (שמות ג ד) דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? אברהם ׀ אברהם - בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא.
י יעקב ׀ יעקב - בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא - בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. שמואל ׀ שמואל - טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא הוא נביאה, וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל משה משה - לא אפסיק טעמא בגוויהו. דמיומא דאתיליד - שלים הוה! דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב).
יא אוף הכא ה' ׀ ה' פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין. דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא!. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אנפין - כלא ברחמי אתחזון. וחוטמא אשתכיך ואשא ותננא לא נפיק. כמה דאת אמר ותהלתי אחטם לך (ישעיה מח ט).
יב ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא - בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי אש ה' - אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0