Chapter 31: Zohar III:138a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א וכלא תלייא בחוטמא! בגין כך כתיב וירח ה' את ריח הניחח - דכלא בחוטמא תליין - לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי דכתיב ויחר אף ה' (במדבר יב ט), וחרה אף ה' (דברים יא יז), וחרה אפי (שמות כב כג), פן יחרה אף ה' (דברים ו טו) - כלא בזעיר אנפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא: כתיב הטה אלהי אזנך ושמע - האי אודנא דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה. ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד דרגא בעקימא. מאי טעמא בעקימא? בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו בגין למשמע טב וביש. ותאנא: מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י כ).
ב בגו אודנא נטיף מתלת חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב כי שומע אל אביונים ה' (תהלים סט לד). ביש דכתיב וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' (במדבר יא א).
ג והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר, ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בגין כך הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין! דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר.
ד תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין - כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא, ואתזער חוטמא ואתחמם, ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין, ומתערין כל גבוראן ועביד נוקמין.
ה ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא - סליק ההוא קלא לעילא ובטש ברישא במוחא, ונגדין תרין דמעין מעיינין. ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר.
ו בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן כולי האי. בגין כך כתיב וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' - בההיא שמיעה דההוא קלא אתער כלא. תנא: כתיב הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ (דניאל ט יח) - כלומר ארכין. שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון אזני ה'. ומה דאתמר הַטֵּה ה' אׇזְנְךָ (תהלים פו א) - אזנך - בזעיר אנפין אתמר.
ז מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא אית תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי. ועל דא באודנא קרי ביה 'בחינה' ובלבא קרי ביה 'בחינה' דכתיב כי אזן מלין תבחן (איוב לד ג) וכתיב ובוחן לבות וכליות (תהלים ז י) - משום דמאתר חד מתפשטין.
ח תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אנפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד - אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה שמיעה ובשמיעה אתכליל בינה - שמע כלומר הבן. אשתכח דכלא בחד מתקלא אתקל! ומלין אלין למאריהון דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע.
ט תא חזי כתיב ה' שמעתי שמעתך יראתי וגו' (חבקוק ג ב). האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב יראתי - תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אנפין אתמר.
י כד אסתכל וידע מה כתיב? ה' פעלך בקרב שנים חייהו (חבקוק ג ב) - האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח ה' ה' ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א - חד לזעיר אנפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו.
יא ותנינן: אימתי אקרי שם מלא? בזמנא דכתיב ה' אלהים - דהאי הוא שם מלא דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא שם מלא אקרי. ושאר לא אקרי שם מלא. כמה דאוקימנא ויטע ה' אלהים - שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר ה' אלהים אתקרי שם מלא. ה' ה' - כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתערון רחמין בכלא.
יב ה' פעלך בקרב שנים חייהו - לעתיק יומין אתמר. מאן פעלך? זעיר אנפין. בקרב שנים - אינון שנים קדמוניות דאקרון ימי קדם ולא אקרון שנות עולם. שנים קדמוניות - אינון ימי קדם, שנות עולם - אלין ימי עולם. והכא בקרב שנים - מאן שנים? שנים קדמוניות. חיֵיהו למאן? חייהו לזעיר אנפין, דכל נהירו דיליה מאינון 'שנים קדמוניות' אתקיימו. ובגין כך אמר חייהו. ברוגז רחם תזכור - לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0