Zohar III:128b

Chapter 6: Zohar III:128b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי! חוור ונקי. כהאי עמרא כד איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא, דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי. אלא כלא על בורייה - דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא.
ב וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי, כחושבן קדוש. וכל נימא ונימא להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לארבע מאה ועשר עיבר.
ג ובכל נימא ונימא אית מבוע, דנפק ממוחא סתימאה, ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן מוחיה. וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין.
ד וכל קוצא וקוצא מתלהטן ותליין. מתתקנן בתקונא יאה, בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא על גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי 'משיכא דמבועא' - דנפקין ממוחא סתימאה.
ה ותאנא: משערוי דבר נש אשתמודע מאי הוא - אי דינא אי רחמי, מכד עברין עלוי ארבעין שנין. ואפילו כד איהו עולֶם. בשעריה בדיקניה ובגביני עינוי.
ו קוצין דשערי תליין בתקונוי - נקיי כעמר נקא עד כתפוי. עד כתפוי סלקא דעתך? אלא עד רישי דכתפוי - דלא אתחזי קודלא משום דכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים (ירמיהו ב כז). ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי, דכתיב יהיו נא עיניך פתחות ואזניך קשבות (דה"ב ו מ).
ז שערא דנפיק מבתר אודנוי - כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אנפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה דכלא.
ח תליסר נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי, ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה! כלא ימינא! אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה - כל שכן ביה!
ט ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז ז) - בין זעיר אנפין דאקרי ה' ובין אריך אנפין דאקרי אין. אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא, דכתיב ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין.
י בפלגותא דשערי אזיל חד ארחא דנהיר למאתן ושבעין עלמין. ומניה נהיר ארחא דזעיר אנפין דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד יח). ומן ההוא ארחא אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא, דפליג בזעיר אנפין, דכתיב ביה כל ארחות ה' חסד ואמת וגו' (תהלים כה י).

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0