Chapter 8: Zohar III:129b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א עינוי דרישא חוורא משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד) - 'ישראל' דלעילא. וכתיב אשר עיניך פקוחות (ירמיה לב יט). ותאנא: כל מה דאתי ברחמי - לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא. כל שכן רישא חוורא דלא בעי מידי!
ב אמר ר' שמעון לר' אבא: "למאי היא רמיזא?" אמר ליה: "לנוני ימא! דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא! וכל שכן דאיהו משגח לכלא, וכלא מתזן ביה, ולא נאים. הדא הוא דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל - 'ישראל' דלעילא".
ג כתיב הנה עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח), וכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י). לא קשיא! הא בזעיר אנפין, הא באריך אנפין. ועם כל דא - תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד. עינא דאיהי חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור.
ד חוורא קדמאה - נהיר וסליק ונחית לאסתכלא דצריר בצרורא. תאנא: בטש האי חוורא ואדליק תלת בוציני דאקרון הוד והדר וחדוה (דה"א טז כז עיין שם=עיין שם). ולהטין בחדוותא בשלימותא.
ה חוורא תניינא - נהיר וסליק ונחית, ובטש ואפיק ואדליק תלת בוצינין אחרנין דאקרון נצח וחסד ותפארת. ולהטין בשלימותא בחדוותא.
ו חוורא תליתאה - להיט ונהיר ונחית וסליק. ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה. ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר' שמעון: "יאות הוא! ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה!"
ז תאנא: חוור בגו חוור, וחוור דכליל כל חוור. חוורא קדמאה - נהיר וסליק ונחית לתלת בוציני דלסטר שמאלא. ולהטין ואסחן בהאי חוורא, כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא.
ח חוורא תניינא - נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא.
ט חוורא תליתאה - נהיר וסליק ונחית. ונפיק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא. ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה, אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא.
י ותאנא: לא סתים האי עינא. ואינון תרין ואתחזרו לחד. כלא הוא ימינא. לית ביה שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא, והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו.
יא תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא - לא יכלין לקיימא כלהו! בגין כך אקרי עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא. ועל האי כתיב טוב עין הוא יבורך - אל תקרי יבורך אלא יברך - דהאי אתקרי טוב עין ומניה מברך לכלא.
יב ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד אתסחי מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי טוב עין. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו.
יג וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא! הדא הוא דכתיב כי עין בעין יראו (ישעיהו נב ח). אימתי? בשוב ה' ציון, וכתיב אשר עין בעין נראה אתה ה' (במדבר יד יד). ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה - לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא.
יד תאנא בצניעותא דספרא: אשגחותא דעינא תתאה - כד אשגח נהירו עלאה ביה! ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה - דמניה נהיר כלא. הדא הוא דכתיב אשר עין בעין נראה אתה ה'.
טו כתיב הנה עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח), וכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד י). זכו - עין ה' אל יראיו, עינא דלעילא. לא זכו - עיני ה' המה משוטטות, עינא דלתתא.
טז דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה! הדא הוא דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מט כב). אמאי הוא בן פורת? עלי עין! כלומר על סבת עין דאשתגח ביה.
יז וכתיב טוב עין הוא יבורך. מאי טעמא? כי נתן מלחמו לדל (משלי כב ט). מאי טעמא אקרי חד? תא חזי בעיינין דלתתא אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא; ואינון תרי בתרי גווני. אבל הכא - לית עינא שמאלא! ותרוייהו בדרגא חד סלקי - וכלא ימינא! ובגיני כך עינא חד ולא תרין.
יח ותאנא: עינא דא דהוא עינא דאשגחותא - פקיחא תדיר, חייכא תדיר, וחדאת תדיר. דלא הוי הכי לתתאה - דכלילא בסומקא ובאוכמא ובירוקא בתלת גווני. ולא הוה תדיר פקיחא דליה גבהנא סוטרא על עינא. ועל דא כתיב עורה למה תישן אדני (תהלים מד כד), פקח ה' עיניך (ישעיהו לז יז).
יט כד אתפקח - אית למאן דאתפקח לטב, ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא, וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא! מאן ישתזיב מניה! אבל עתיק יומין - טבא דעינא! חוור בגו חוור! חוור דכליל כל חוורי! זכאה חולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו! ועל דא ודאי כתיב טוב עין הוא יבורך. וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיהו ב ה).
כ תאנא: שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא, בר מן אתר חד דאומי זעיר אנפין לאברהם דכתיב בי נשבעתי נאם ה' (בראשית כב טז) - נאם זעיר אנפין. וכתיב בך יברך ישראל - ישראל דלעילא. וכתיב ישראל אשר בך אתפאר - ישראל קאמר דא. ותנינן עתיק יומין אמרו. והאי והאי שפיר!
כא תניא: כתיב חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב (דניאל ז ט). כורסוון רמיו - מאן הוא? אמר לרבי יהודה: "קום בקיומך ואתקין כרסייא דא!"
כב אמר ר' יהודה: כתיב כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא - לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה - אתכפייא ההוא כרסייא. ומאן דרכיב שליט. בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא אחרא - כורסייא קדמאה רמיו. דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה - עתיק יומין. אמר ר' שמעון לר' יהודה: "יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין!"
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0