Chapter 20: Zohar I:11a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א רבי פינחס הוה שכיח קמיה דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר. ובר נש רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו למחמי. אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא,
ב וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסיא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך ומנהורא דאתכליל בביתך, נפק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר, ונהיר כל עלמא. זכאה חולקך! פוק ברי פוק! זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך.
ג נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה. חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא - רמא לון קלא ואמר "צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא! חמיתון דוך דבר יוחאי תמן?". אשתהי פורתא. אמר "צפרין צפרין זילו ואתיבו לי". פרחו ואזלו, עאלו בימא ואזלי להון.
ד עד דנפק - הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה בהדיה ואמר ווי דחמיתיך בכך. אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך - לא הוינא בכך. (כאן שייך מה שבסוף הספר סימן כג)
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0