Zohar III:279b

Chapter 17: Zohar III:279b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א דבי מקדשא ושמא דמשיח אתקריאו בשם ה'. ודא ארבע אנפי אדם. ואינון דשבטא דלוי - אינון נפקין מחיון דאינון שאר שבטין ועאלו בחולקא דאדם דאינון ארבע אנפין דיליה. ומשה איהו אדם בדיוקנא דההוא אדם קדמאה דלעילא. מה שמו ומה שם בנו. ובגין דא כהנייא וליואי מזוניהון על ידא דמלכא אכיל בפתוריה, ושאר חיילין דמלכא - כל חד יהבין ליה למיכל בבית מושב דיליה. ורעיא מהימנא - איהו כברא דמלכא! קריב למלכא יתיר מאלין דאכלין לפתוריה, דלית מאן דקריב למלכא מכל בני מלכותא כבריה.
ב קם בוצינא קדישא ואמר: סבא סבא! במלין דילך אשתמודע מאן אנת. אנת הוא אדם קדמאה! מה שמו (משלי ל ד) אתמר עלך, מה שם בנו אתמר על רעיא מהימנא. ובגין דאיהו חדש כמה חדושין באורייתא - חדוה זמינא לגבך, דבן חכם ישמח אב....
ג רעיא מהימנא בפרשתא דא הוה אדכר כנישו דילך לההוא עלמא דכתיב (במדבר כז יב יג) אל הר העברים הזה הר נבו וגו' וראית אותה ונאספת אל עמך וגו' כאשר נאסף אהרן אחיך וגו'. ובהאי פרשתא אית לך לאהדרא לעלמא ולהחיות ולאעלא לארעא דישראל ולאתחברא בפרשתא דא בכלה דילך דכתיב בה הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). ובגין דא לא אמר לך קב"ה הכא "רד" אלא עלה - דמניה אנת תהא עאל לארעא דישראל.
ד ומה דאתמר עלך ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה - ווי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך! דהוית אנת בעי רחמי מקב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי 'מת'. הדא הוא דכתיב משה עבדי מת. ואינון טפשאי אמרין "וכי משה הוה מפחד ממיתה לנפקא מהאי עלמא לעלמא דאתי. כל שכן שאר בריין!". ואינון לא ידעין דקבורה דילך ומותא דילך איך היא.
ה דהכי אוקמוה מארי מתניתין דמתי חוצה לארץ אינם חיים. לא אמרי "דאינם עתידים להחיות" - דאלמלי כך הוו כפרין בתחיית המתים - אלא הכא רזא רברבא. קבורה דיליה בצולמא דלאו הגונה ליה, דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים (תהלים סג ב). ולית מים אלא תורה, ובה לא תאר לו ולא הדר (ישעיהו נג ב). ומאן דחזי ליה בההוא צולמא - ונראהו ולא מראה ונחמדהו. ובגין דא נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי (ישעיהו נב יג) קא רמיז עליה.
ו ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בחוץ לארץ לפום דהוה (תהלים סג ב) בארץ ציה ועיף וצמא בלי מים דאיהי אורייתא. ובגין דא אתמר עליה עלה אל הר העברים הזה - משפלותא דיליה אחזי ליה מעלתיה; אע"ג דאנת קבור באתר דלאו הגון לך, ערום בלא לבושין דילך דאינון עור ובשר, נע ונד מאתר דילך ומטלטל וגלי. הא פנחס דעבדת טיבו עמיה דאתמר עלך הנני נותן לו את בריתי שלום - הא איהו יעביד טיבו עמך, וביה תסתלק בפרשתא דיליה דבה כלה דילך! תמן תתייחד עמה כחתן עם כלתיה.
ז דהא אנת - אי לא הוית קבור לבר מארעא קדישא לבר מכלה דילך - לא הוו ישראל נפקין מגלותא. ובגינך אתמר והוא מחולל מפשעינו (ישעיהו נג ה) - אתעבידת 'חול' בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך דאתמר בה ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). ומה כתיב בקבורה דילך? כל גיא ינשא (ישעיהו מ ד) - כל שפל ונמוך ינשא בגינך, דאינון ישראל דאינון שפלים מכל אומה ולישן. וכל הר וגבעה ישפלו - דאינון רשיעייא וגסי הרוח.
ח והאי איהו ובחבורתו נרפא לנו - בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא - נרפא לנו. דאנת הוא כשמשא דנהיר! דאע"ג דאתכנש בליליא - נהיר הוא בסיהרא ובכל ככביא ומזלי. הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות, ומינך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו, עד דאתבקע מימוי באתגלייא. הדא הוא דכתיב יפוצו מעינותיך חוצה (משלי ה טז).
ט דאנת הוא אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין, וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין, ויהון צוננין ברחמי. דכד אנת תחותייהו אינון חמין בדינא. אתא רעיא מהימנא ובריך לבוצינא קדישא ואמר: ודאי אנת הוא דנהיר לי בזמנא דאתמר עלי כי בא השמש - כבה השמש - דאחשיך נהוריה. יהא רעוא דה' ינהיר שמיה עלך!

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0