Ra'ya Mehemna · Zohar III:178b

Chapter 10: Ra'ya Mehemna · Zohar III:178b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א פקודא בתר דא לדון במחרים נכסיו לכהן - הדא הוא דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח יד). ורזא דא כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה (במדבר יח טו), רחם בהיפוך אתוון כחושבן רמ"ח אברים דבר נש, עלייהו אתמר ברגז רחם תזכור (חבקוק ג ב). בתר דכעיס בר נש ומחרים ההוא בעירא לגביה - הא שריא אל אחר נחש, דאתמר ביה ארור אתה מכל הבהמה (בראשית ג יד), ואיהו לשמאלא דבר נש. בגין דא מני קודשא בריך הוא למיהב לכהנא דאיהו רחמי ברכה, לאתכפייא רגז דאתער בההוא בר נש מרה, חרבא דמלאך המות. ואתער ימינא לגביה ברחמי, ואתכפייא רוגזא דשמאלא, והאי איהו ברגז רחם תזכור.
ב מאן דכעיס - דאית ליה בכעס סם המות, דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר נש. ובההיא בעירא דיהיב לכהנא - אתפרש חרם מניה, וסמאל אל אחר חרם, ונוקבא דיליה קללה, כלולה מכל קללות שבמשנה תורה. וקודשא בריך הוא בריך בכל אורייתא כלא, וכל ברכאן מימינא דאחיד בה כהן. ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא, דאיהו אכיל ליה בנורא ושצי ליה מעלמא, ושכיך אשא משמאלא בימינא דאיהו מייא, וביה וחמת המלך שככה (אסתר ז י).

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0