Ra'ya Mehemna · Zohar III:245a

Chapter 105: Ra'ya Mehemna · Zohar III:245a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א ובחדש הראשון - מאן 'ראשון'? דא ניסן. תמן אולידת ההיא חיה לקיים מה דאוקמוה מארי מתניתין בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. ובי"ד דיליה ויאמר כי יד על כס יה - תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים. בההוא זמנא - משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח. משכו - משך ידו את לוצצים.
ב בההוא זמנא כה אמר ה' לרועים הפושעים בי, ואומר ואל אדמת ישראל לא יבאו. ואלין אינון רועים דענא פרנסי דרא. ובגין דא אתמר עלייהו הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה, ונשפטתי אתכם וגו' כאשר נשפטתי את אבותיכם דקטיל לון במכת חשך.
ג ובחדש הראשון - מאן חדש הראשון? דא איהו חדש דהאי חיה אתגלייא ביה ואתתקפת ביה, ונפקא לעלמא בארבעה עשר יום. בארבעה עשר - אלין שאר חיוותא דאינון י' י' לכל סטר בד' סטרין דעלמא. ובספרי קדמאי איהו י' וחד לכל סטר לארבע סטרין, ואינון ארבע עשר. כיון דאינון ארבע מתחבראן ומתתקנן עם אינון עשר דבסטרא דימינא כדין י"ד בחדוה, לאתתקנא חיה דא בתקונהא.
ד ר' אלעזר אמר, ודאי הכי הוא. ותא חזי כתיב משכו וקחו לכם צאן וגו' - משכו - מאי משכו? כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא; משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון שס"ו כחושבן משכו. יומין תתאין - זמנין דאינון שנ"ה, ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין שס"ה כחושבן משכו חסר חד.
ה משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא. ומאן משיך לון? אינון עשר דלסטר ימינא, דכתיב בעשור - בעשור? "בעשרה" מבעי ליה? מאי בעשור? אלא ט' אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא כגוונא דא. וההיא נקודה אשלימת לעשר. ועל דא בעשור, כמה דאתמר 'זכור ושמור'. ב' - לשמושא בעשרה - אינון יומין תשע בההוא נקודה. לחדש הזה - יומין דלסטר ימינא, בגין לאתחברא זאת בזה למהוי כלא חד.
ו ובזמנא דאינון ד' - אתקשרו לד' סטרין (מתחברן) בהדייהו. כדין אולידת ההוא חיה, וחויא אזיל ליה, ובההוא זמנא מקדשין לעילא להאי חיה וקראן לה 'כבוד'. וכדין אתקדש מועדא - מה דלא הוה עד השתא. וכען קראן לה כבוד. הדא הוא דכתיב, ובהיכלו כלו אומר כבוד.
ז אמר רעיא מהימנא, מלין אלין סתימין וצריך למפתח לון לגבי חברייא, דמאן דסתים לון גניזין דאורייתא איהו מצער לון. דלרשיעייא נהורין דרזין אתחזרן לון חשוכין ואיהו מתלא לממונא דאיהו גניז מאן דחפר ליה עד דגלי ליה ולאו איהו דיליה אתהדר בסוכלתנותיה בחשוכא וקבלא. ולמאן דאיהו דיליה - נהיר ליה. ובגין דא אית לבר נש לגלאה רזין סתימין דבאורייתא.
ח בעשור - ט' אינון לכל סטר לקבל ט' ירחין דיולדה כחושבן אח. מאן יולדת ד' מן אחד? א"ח - איהו ט' לד' סטרין דאת ד'. ואינון ארבעים. אח - זכור, ד' - שמור. הא ארבעין ותרין
ט אשתאר כבוד דאתמר ביה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואיהו כבוד - ל"ב - ד' זמנין לכל סטר דאת ד'. הרי ס"ד לד' סטרין - רנ"ו. ואוקמוה כבוד לעילא, ל"ב לתתא. ובגין דא מייחדין בכל יומא תרין זמנין דאמרן בהו תרין זמנין כבוד דאיהו ס"ד, ותרין זמנין ד' ד' מן אחד - הרי ע"ב - הרי ד' דאחד שלימו דמ"ב שמהן ושלימו דע"ב שמהן. ובגין דא אמרין במזמור לדוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור, ובזמנא תניינא מי הוא זה מלך הכבוד.
י מאן היכלו? דא היכל עלאה פנימאה דתמן מתקדשא כלא. תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא. היך מקדשין ליה בההוא היכלא? בקדמיתא אתפתחו תרעין, וחד מפתחא סתימא אתקין ופתח תרעא חד לסטר דרום. כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא ואזדרז בהימיינוי ותקונוי ואתעטר בעטרא דקדושה, ולביש חושנא ואפדא ומעילא דשבעין זגין ורמונין דאינון פעמון זהב ורמון, וציץ נזרא דקודשא על מצחיה דאתקרי ציץ נזר הקדש, ואתקשט בד' בגדי זהב ובד' בגדי לבן. ועל ההוא ציץ מ"ב אתוון מלהטן ביה ומנצצן עליה. ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין.
יא אסתחר ההוא מפתחא ופתח סטרא אחרא דבסטר צפון. כדין עאל לוי, מעשרא דיעקב דאפריש לקב"ה, וכנור דעשר נימין עמיה, ואתעטר בעטרוי. וכדין אסתחר מפתחא ופתח בההוא היכלא חד תרעא - ההוא תרעא דקיימא באמצעיתא, עמודא דלסטר מזרח. עאל ואתעטר בשבעין עטרין ואתעטר בארבע אתוון דאינון תריסר. ואתעטר בגלופין דמאתן וע' אלף עלמין, ואתעטר בעטרין דסייפי עלמא עד סייפי עלמא, בכמה לבושי יקר, בכמה עטרין קדישין.
יב אסתחר ההוא מפתחא, ופתח ליה כל תרעין גניזין וכל תרעין דקדושין טמירין, ואתקדש בהו, וקיימא תמן כמלכא. מתברך בכמה ברכאן, מתעטר בכמה עטרין. כדין נפקי כלהו בחבורא חדא, מתעטרן בעטרייהו כדקא יאות. כיון דנפקי - אתער לוי בקשוטוי,
יג והאי חיה אתערא ואזעירת גרמה מגו רחימו דשירתא. היך אזערת גרמי' מגו רחימו דשירתא? אזערת גרמה זעיר זעיר - עד דאתעבידת נקודה חדא. כיון דאיהי אזעירת גרמה - כדין כתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. בת לוי ודאי, מסטרא דשמאלא. היאך אחיד לה? אושיט שמאלא תחות רישה מגו חביבו.
יד ואי תימא, כיון דאיהי נקודה חדא - איך יכיל לאחדא בנקודה זעירא? אלא לגבי עילא כל מה דהוא מלה זעירא - דא תושבחתא, ודא עלוייא, ורב ברבו עלאה. מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה. דאלו הוות רברבא - לא יכלין לאחדא כלל. אבל כיון דאזעירת גרמה ואיהי נקודה חדא - כדין אחדין בה וסלקין לה לעילא. כיון דסלקין לה ויתבא בין תרין סטרין אלין - כדין ההוא עמודא דקיימא באמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין ברחימו דחבורא חדא. כדין וישק יעקב לרחל. ברחימו דנשיקין מתדבקן דא בדא בלא פרודא,
טו עד דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות. בשעתא דנקטא נפשא דענוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא - מתכנשין כלהו וקריין לה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד כבוד. בהיכלא קדישא אבא ואמא פתחי ואמרי מקודש מקודש. כדין ירחא אתקדש כדקא יאות, וכדין כתיב ובחדש הראשון - ראשון ודאי. ועל דא משכו וגו'. ועל דא בעשור לחדש הזה - דאתחבר סיהרא בשמשא, ומה דהות נקודה חדא כד נחתא - אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת ה' מלייא מכל סטרין, מתקדשא כדקא יאות.
טז אסתחר ההוא היכלא ופתח תרעא אחרא דסטר דרום (ד"א צפון) בשבעין ותרין עטרין. לבתר אפתח תרעא תליתאה לסטר מזרח בחמשין (ותרין) נהורין דחמשין תרעין דבינה. לבתר אפתח תרעא אחרא דלסטר צפון (ד"א מערב) בע"ב עטרין. וכלהו רמ"ח בחושבן תיבין דפרשיין דקריאת שמע. ומה דבקדמיתא ההיא חיה הות זעירא - בההוא זמנא אתרביאת. הדא הוא דכתיב מלא כל הארץ כבודו - דאיהו כבוד עלאה ותתאה.
יז כד מטי לח"י עלמין דביה ח"י ברכאן דצלותא, ופתח ביה אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך - כדין עמודא דאמצעיתא אתחבר בהדה בחביבו דנשיקין דשפוון ואינון נצח והוד דלשון איהו צדיק בינייהו, לשון למודים. בההוא זמנא וישק יעקב לרחל. כדין קראן לההיא חיה 'כבוד כבוד' - אבא ואימא. מקודש מקודש - תרין(?) ירחא אתקדשא כדקא יאות. כדין ובחדש הראשון - ראשון ודאי.
יח וכדין משכו. ועל דא בעשור לחדש הזה - דאתחבר סיהרא קדישא בשמשא דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלהים (צבאות). ומה דהות נקודה זעירא (ס"א כגוונא דא) [ציור] - אתמלאת בסיהרא וכדין איהי החדש מלא, וסיהרא אתמלייא כגוונא דא [ציור] - מלא כל הארץ כבודו. בקדמיתא חסר - וכען בשלימו.
יט ר' חייא פתח: בארבעה עשר יום לחדש פסח וגו' (במדבר כח טז). אימרא דאיהו פסחא אמאי? אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוה אמרא, בגין דמצראי פלחין למזל טלה, ובגין כך פלחין לאימרא. תא חזי כתיב הן נזבח את תועבת מצרים (שמות ח כב) - מאי תועבת מצרים? וכי על דשנאין ליה כתיב תועבת מצרים?! אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצרים, כמה דכתיב כתועבת הגוים, דחלא דשאר עמין.
כ תא חזי חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואוליף לון למימר אנשי מקנה היו עבדיך. וכי מלכא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא, עביד כדא ועביד לאחוי דישנאון להון ולא יחשבון להון?! אלא ודאי תועבת מצרים - דחלא ואלהא דילהון אקרי הכי. ועל דא כתיב הן נזבח את תועבת מצרים.
כא אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, וההיא ארעא אפרישו לדחלא דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא, וכל מצראי חשיבו לאינון דרעאן לדחליהון כדחליהון. אעביד לאחי דירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות. והיינו דכתיב (שם) כי תועבת מצרים - כל רועה צאן מחשבין לון כדחליהון.
כב א"ר יוסי והא תנינן כמה דאתפרע קב"ה מאינון דפלחי לע"ז - הכי אתפרע מע"ז ממש! וכי יוסף עביד לאחוי עבודה זרה?! אמר ליה, לא עביד יוסף לאחוי ע"ז, אלא עביד לון לשלטאה על ע"ז דילהון ולאכפיא עבודה זרה דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל. אמר יוסף אי ישלטון אחי על ע"ז דילהון - כל שכן דישלטון על גרמייהו, ובגין כך אותיב לון במיטב ארעא ואשליט לון על כל ארעא.
כג ועל דא אמרא דאיהו פסח אמאי? אלא דחלא דמצראי ואלהא דילהון הוה אימרא. אמר קב"ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דילהון דמצראי ותפשו ליה ויהא אסור ותפיש בתפישה דילכון, יומא חד ותרין וג'. וביומא ד' אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה.
כד ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה - הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. אמר קב"ה יהיה תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתיה תפיש וביומא ד' אפיקו ליה לקטלא וייחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא. ודא קשיא להו מן כל מכתשי דעבד לון קב"ה, אינון דינין דיעבדון בדחליהון.
כה לבתר דיינין ליה בנורא דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש. אמר קב"ה אל תאכלו ממנו נא דלא יימרון ברעותא ובתיאובתא דדחלנא אכלין ליה הכי, אלא אתקינו ליה צלי ולא מבושל. דאלו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה. אלא תקונא דיליה דיחמון ליה הכי מוקדא בנורא בגין דריחיה נודף.
כו ותו רישיה עליה כפוף על קרסולוי דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא. אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דלהון. ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון. ותו עצם לא תשברו בו, אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא ייכלון לשזבא ליה. ועל דא כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים - דינין סגיאין. תו ומקלכם בידכם - ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא.
כז אמר ר' יהודה הא אוקמוה דמצראי פלחי למזל טלה ובגין כך פלחין לאימרא. א"ר יוסי אי הכי טלה יפלחון ולא אימרא? אמר ליה, כלא פלחין! אלא מזל טלה נחית וסליק בטלה ואימרא, ובגין כך פלחין לכלא. א"ל הכי שמענא דכל בעירא רבא דחלא דלהון הוה, ועל דא קטיל קב"ה כל בכור בהמה. והא אתמר דאלין אינון דרגין דלעילא דאקרון הכי.
כח א"ר אלעזר כתיב כל מחמצת לא תאכלו (שמות יב כ) וכתיב לא יֵאָכֵל חמץ (שמות יג ג) - אלא דא דכר ודא נוקבא. אמר ר' שמעון, אלעזר ברי! בדא כתיב לא תאכלו ובדא כתיב לא יֵאָכֵל - אמאי לא כתיב "לא תאכלו"? אלא נוקבא דאיהי אסטיאה ארחהא - באזהרה ודאי! דכר דאיהו אחיד בחוטא דדכיו יתיר - בבקשה. ועל דא כתיב לא יאכל לא תאכלו.
כט אמר ליה, אבא, והא כתיב לא תאכל עליו חמץ (דברים טז ג)? א"ל אסגי תבין יתירין ליקרא לקרבנא, אבל בקדמיתא בבקשה - לא יֵאָכֵל. אבל לבתר באזהרה - לא תאכלו - דהוא קשיא מתרווייהו. מחמצת מאי טעמא? בגין דריחא דמותא אית תמן. חמץ - דכר, מחמצת - נוקבא, רגליה יורדות מות. ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה. ובגין דא מאן דאכיל חמץ בפסח איהו אקדימת ליה מותא, ולינדע דמית הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא. מצה אמאי אתקריאת
ל מצה? אלא הכי תנינן, שדי בגין דאמר לעולמו די, דיאמר לצרותינו די. אוף הכי - מצה - בגין דקא משדד ומברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו. כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא - אוף הכי איהי מברחת לון מכל משכני קדושה, ועביד מריבה וקטטה בהו, כמה דאת אמר מסה ומריבה - על דא כתיב מצה. והא מסה בסמ"ך איהו?! אלא תרגומו דמסה איהו מצותא.
לא אמר רעיא מהימנא כגון לישנא דאיהו מקל לכל אנשי ביתיה ואיהו לישנא דאת ו'. ואיהו מטה דביה עשר אותיות. וביה מחא קב"ה על ידוי י' מחאן. ובגין דכל מחאן הוו מסטרא דה' ה'. ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של חמש מכות וכו'. אמור מעתה וכו'. ואת ה' סלקא באת י' לחמשין מחאן. חמש זמנין חמשין - אינון ר"ן. ובגין דא ועל הים לקו ר"ן מכות.
לב אמר יוסף כל מיטב ארץ מצרים רעמסס היא, וההיא ארעא אפרישו לדחלן דלהון לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא. וכל מצראי חשיבו לאינון דרען לדחליהון כדחליהון, ודא שאיל יוסף מפרעה לשלטאה אחוי על דחלן דמצראי דאתכפיין תחות ידיה כעבדים בתר מלכיהון למהוי כלהו מתכפיין תחות שם ה' מסטריהון, ולא שליט בעלמא אלא שם ה'. ואתכפיין כל ממנן תחות ידיה
לג ולאחזאה לון דאיהו עתיד לאתפרעא מנהון - הדא הוא דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות. ובגין דטלה ממנא דיליה איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים - מני קב"ה לישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, ואשליט לון עליה. ותפשי ליה תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא.
לד בגין דא אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו - למהוי דן באש צלי. ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי, ובגין דא ועצם לא תשברו בו. ומני ליומא רביעאה, בתר דהוה תפיש תלת יומין קשור, למעבד ביה דינא. ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קב"ה על ידא דרעיא מהימנא. ולא עוד אלא דמני דלא למיכל ליה בתיאובתא. ומיד דחמאן גרמוי בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה - דא קשיא לון מכלא. ולא עוד אלא דאתמר בהו ומקלכם בידכם - לאתכפייא כל דחלן דמצראי תחות ידייהו. ובגין דאיהו בכור ורב דכל ממנן כתיב וה' הכה כל בכור.
לה בתר כל דא כתיב לא יאכל חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, וכתיב כל מחמצת לא תאכלו. אמר רעיא מהימנא אמאי מני דלא למיכל חמץ שבעת יומין ולמיכל בהון מצה? ואמאי לא יאכל ואמאי לא תאכלו? אלא ז' ככבי לכת, ואינון שצ"ם חנכ"ל. ואינון מסטרא דטוב ורע; נהורא דלגו - מצה, קליפה דלבר - חמץ. ואינון חמץ - דכר, מחמצת - נוקבא.
לו מצה דלגו שמורה ואינון שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. ואתמר עלייהו ושמרתם את המצות. מצה איהי שמורה לבעלה דאיהו ו', וביה אתעביד מצוה.
לז ומאן דנטיר לה לגבי יה(?) דגניזין במ"ץ מן מצה, ואינון י"ם ה"ץ. ומני קב"ה לברך לה שבע ברכות ליל פסח דאינון שבע הנערות דילה, שצ"ם חנכ"ל. ומני לאעברא מנהון חמץ ומחמצת דאינון עננים חשוכין דמכסיין על נהורין דשבעה ככבי לכת דאתמר בהון ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, חשוך כאשר בתחלה. דכל כך חשוכא דעננין דלהון דלא יכלין נהורין לאנהרא להון. ובגין דא ולא נודע כי באו אל קרבנה.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0