Zohar III:37a

Chapter 4: Zohar III:37a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א פתח רבי אלעזר ואמר: ויהי ביום השמיני קרא וגו'. ויהי ביום השמיני - מאי יום השמיני? אלא כתיב ומפתח אהל מועד וגו' כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). כי שבעת - "בשבעת ימים" מבעי ליה? או "שבעת ימים ימלא את ידכם"? מאי כי שבעת ימים ימלא?
ב אלא זכאין אינון כהני דמתעטרי בעטרוי דמלכא קדישא ומשיחין במשח רבות קדישא, בגין דאתער משחא אחרא עלאה דמשקי לכל שבעה, ואתמשחן מההוא רבות קדישא, ואתדלקו מניה כל אינון שבעה בוצינין. והאי משח רבות הוא כללא דכל שבעה, וכלהו ביה אתכלילו.
ג ותנינן - שיתא אינון וכלהו אתכלילן בהאי. ודא הוא כללא דכלהו. ובגין כך שבעת ימים ימלא - דהא בהאי תליין. ועל דא אקרי כנסת ישראל בת שבע. מאי איהי בת שבע? דאיהי כלילא משיתא אחרנין.
ד כיון דהאי שבעה אשלים להו לכהני ואעטר לון ומשח לון בכלא - כד מטו לכנסת ישראל דאיהי תמינאה - אתפקד אהרן לקרבא עגל בגין דאיהו בריה דפרה, לכפרא על ההוא חובא דעגל אחרא דעבד אהרן וחב לגבי פרה דאיהי תמינאה, שלימו דאמוני ישראל. ואשתכח כהנא שלים בכלא - בתמניא מיני לבושין דיקר. שלים בכל כתרין. שלים לעילא שלים לתתא.
ה ובכלא בעי לאחזאה עובדא. ועל דא אתעביד ביה באהרן עובדא לתתא בגין דיתער הכי לעילא וישתכח כלא בגוונא חד. וכדין אתברכאן עלמין כלהו, ומשתכחין ברכאן על ידא דכהנא, והכא אשתלים כהנא בכלא כדקא חזי.
ו 'עגל' למה דכתיב עגל בן בקר לחטאת? בגין ההוא חטאת דעבד בקדמיתא. ואיל לעולה - מאי טעמא 'איל'? בגין איל דיצחק דהוא עולה תמימה. והאי אתחזי לקרבא לאשלמא כלא. והאי אתר מסטרא דיצחק אשתאב. והאי איל בגין איל דיצחק מתקרבא עולה, דהא עולה לעילא סלקא, ובגין לאעטרא לה בשלימותא. עגל ואיל. עגל - בגינה כדקאמרן. איל - לאשלמא לה בשלימו דיצחק כדקא חזי.
ז וישראל דחבו עמיה דכהנא בהאי - מקריבין כגוונא דא דכתיב וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' (ויקרא ט ד). 'שור' - על מה דחבו, ואיל - לאשלמא להאי אתר בשלימו דיצחק.
ח מאי שנא בכהנא דכתיב ביה עגל לחטאת, ולא כתיב בישראל שור לחטאת? אלא ישראל - הא קבילו עונשא בקדמיתא! ובגין דקבילו עונשא בכמה אתר - על דא קודשא בריך הוא לא בעא לאדכרא לון חובייהו כדקדמיתא, ועל דא לא כתיב הכא "לחטאת" אלא לשלמים בגין לאחזאה שלמא - דהא קודשא בריך הוא בשלמא בהו בישראל על דא.
ט אבל אהרן דהא לא קביל עונשא מצלותא דמשה דכתיב (דברים ט כ) ובאהרן התאנף ה' וגו' וכתיב ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ועד כען חובא הוי תלי - כתיב ועגל בן בקר לחטאת. לחטאת ודאי - בגין דיכפר חוביה ויתדכי וישתלים בכלא.
י ובההוא יומא אשתלימו עלאין ותתאין, ואשתכח שלמא בכלא, בחדוותא דלעילא ותתא! ואלמלא דאשתכח ערבוביא דבני אהרן בההוא יומא - מן יומא דאסתלקו ישראל מן ימא לא אשתכח חדוותא דעלאי ותתאי כההוא יומא! בהאי יומא אתעבר ההוא חובא מן עלמא, ואשתכחו כהני וישראל מתדכאן מניה! ההוא יומא אתעברו כל אינון מקטרגין דלעילא, והוו אזלין ושאטן בסחרנייהו דישראל, ולא אשתכחו בההוא עידנא!
יא עד דגרים שעתא וקמו נדב ואביהוא וערבבו חדוותא דכלא, ואשתכח רוגזא בעלמא. הדא הוא דכתיב וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כׇּל הָעָם (ויקרא ט כג). מיד - ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו' (ויקרא י א).
יב תנן בההוא יומא חדוותא דכנסת ישראל הוות לאתקטרא בקיטורא דמהימנותא בכלהו קשרין קדישין! דהא קטרת קשיר כלא כחדא ובגין כך אקרי קטרת. ואינון אתו וקשירו כל אינון אחרנין כחדא, ושרו לה לבר דלא קשרו לה בהדייהו, וקשירו מלה אחרא. ובגין כך אזהר לון לכהני לבתר דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז ג).
יג ובכמה גוונין ערבבו חדוותא דכנסת ישראל. חד דלא אתנסיבו ולא אתחזיין לקרבא ולאתברכא עלמין על ידייהו. וחד דלא הוה שעתא כדקא יאות, וחד דדחקו שעתא, וחד דהא מקדמת דנא נפק נמוסא דילהון. ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו' - ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא, ושרו לכנסת ישראל לבר. אמר ליה רבי פנחס: "לא תימא דאינון שארו לה לבר! אלא כנסת ישראל לא אתקשרא על ידייהו! דהא בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא - כנסת ישראל לא שריא בינייהו כלל. בגין כך אזהר לכהני דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש - דישתכח דכר ונוקבא. ועל דא לא ייעול כהנא לקודשא עד דיתנסיב, בגין דישתתף בקשורא דכנסת ישראל. דמאן דלא אנסיב - שארי לה לכנסת ישראל לבר והיא לא אשתתפא בהדיה. ועל דא אשתכח ערבוביא בההוא יומא לגבייהו": ויהי ביום השמיני רבי יוסי פתח ואמר: כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שיר ב ב). כשושנה בין החוחים - דא כנסת ישראל, והא אוקמוה. דקודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, וחביבותא דקודשא בריך הוא לקבלהא לאתדבקא בה.
יד ועל דא מאן דאנסיב - בעי לשבחא ליה לקודשא בריך הוא ולשבחא לה לכנסת ישראל. דהא תנינן בכלא בעי לאחזאה עובדא! כמה דאיהו בר נש מתדבק בבת זוגיה וחביבותא דיליה לקבלה - כך כד אתי למפלח קמי מלכא קדישא הוא אתער זווגא אחרא. דהא קודשא בריך הוא חביבותא דיליה לאתדבקא בכנסת ישראל. ומאן דאתער מלה - קודשא בריך הוא מברך ליה וכנסת ישראל מברכא ליה. והא אתמר.
טו ועל דא שבחא דקודשא בריך הוא דמשבח לה לכנסת ישראל כשושנה דאיהי בין החוחים דאיהי מעליא וסלקא על כלא. כך כנסת ישראל בין שאר אוכלוסין בגין דהיא סלקא ומתעטרא על כלא. ודא שושנה בין החוחים ואתרוג בין החוחים - לאחזאה שבחא דכנסת ישראל על כלא.
טז תא חזי, כנסת ישראל אתברכא על ידא דכהנא, וישראל מתברכאן על ידא דכהנא. וכהנא מתברכא על ידא דכהנא עלאה. הדא הוא דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו כז).
יז כתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כה ו). זכר רחמיך - דא יעקב, וחסדיך - דא אברהם, כי מעולם המה - ומעולם נטל לון קודשא בריך הוא וסליק לון לעילא ועבד מנייהו רתיכא קדישא לאגנא על עלמא. ובגין דהוו מעולם - הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא. כגוונא דא נטיל קודשא בריך הוא לצדיקייא מן עלמא וסליק לון לעילא לאגנא על עלמא.
יח ואי תימא - יצחק אמאי לא אדכר הכא? אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי. הדא הוא דכתיב עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ ג), וכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו' (ישעיה מב יג). ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא. רבי חייא אמר: זכר רחמיך ה' וחסדיך - אלין אינון יעקב ואברהם דבעינן להון לאגנא עלן. אבל יצחק למעבד קרבין קיימא - ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו.
יט דבר אחר: כי מעולם המה. דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא - נטל יצחק וברא ביה עלמא. חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי - נטל אברהם וקיים ביה עלמא. הדא הוא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב ד) - אל תקרי בהבראם אלא באברהם. חמא דבעיין קיומא יתיר - נטל ליעקב ושתף ליה ביצחק וקיים עלמא. הדא הוא דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ועל דא באברהם ויעקב אתקיים עלמא, ובגין כך כי מעולם המה:
כ רבי יהודה פתח: ויהי ביום השמיני - לבתר דאשתלים אהרן באינון שבעה יומין ואתעטר בהו - יומא תמינאה בעייא לאשתלמא מן שבעה, דאשלמותא על ידא דכהנא. ועל דא פולחנא בתמינאה לאתעטרא מן שבעה. ולאתתקנא כהנא על ההוא חובא דחב בקדמיתא -
כא הדא הוא דכתיב ויאמר אל אהרן קח לך עגל. הא אוקמוה - עגל ודאי! לכפרא על ההוא עגל דכתיב ויעשהו עגל מסכה (שמות לב ד). בן בקר. מאי טעמא בן בקר ולא בן פרה? אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה, ולא אתחזי לקרבא מינה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא - חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא?! אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך! ולא מבי מלכא. רבי יוסי אמר: "מדידיה לדידיה לא אתחזי!" אמר רבי יהודה: בגין כך בן בקר ודאי ולא בן פרה -
כב לחטאת - לדכאה על ההוא חובה דחב ביה. ואיל לעולה תמימים - תמימים? "תמים" מבעי ליה?! אי תימא דעל איל ועגל קאמר לאו הכי! דהא תרוייהו לא סלקין לעולה! דהא כתיב לעולה תמימים, ועגל לחטאת סלקא! מהו תמימים וכתיב איל?!
כג אלא - אילו דיצחק לקרבא לגבי פרה דאדכר תרי זימני בקרא. חד דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' (בראשית כב יג) - הא חד. וחד - וילך אברהם ויקח את האיל. הא תרי! ויעלהו לעולה. ועל דא איל לעולה תמימים - תרי איל, דאיהו תרי. ועל דא גבורות תנינן, ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין:
כד ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת (ויקרא ט ג) - "עגל לחטאת" מבעי ליה כגוונא דכהנא!? אלא ישראל - הא קבילו עונשא. ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת אלא עגל לעולה. מאי טעמא? דכל אינון דחבו ביה קבילו עונשא - בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא. ואפילו אינון דלא עבדו מידי אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה - אתענשו, כמה דכתיב וַיַּשְׁקְ את בני ישראל (שמות לב כ). אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה אלא דסליקו 'גוונא דרעותא' מניה - הכא אתדכן. ומקרבין ליה לעולה ולא לחטאת.
כה אבל קחו שעיר עזים לחטאת אמאי? אלא בגין דהוו מקרבין בקדמיתא לשעירים דשלטין על טורי רמאי. ודא הוא לחטאת. ובעיין לאתדכאה מההוא חובא. ולא עוד אלא לחדתותי דסיהרא אצטריך:
כו ושור ואיל לשלמים (ויקרא ט ד). שור ולא פר. בגין דשור שלים איהו לאחזאה שלמא. הדא הוא דכתיב לשלמים. רבי יוסי אמר: שור ואיל מסטרא דשמאלא קא אתיין. שור מסטרא דשמאלא דכתיב ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י). איל - בגין אילו דיצחק. וסלקין לשלמים - לאשלמא לון לכנסת ישראל. ועל דא שור ואיל לשלמים.
כז אמר רבי יהודה: כלא בגין דכנסת ישראל מתעטרא ומתברכא על ידא דכהנא באשלמותא! והאי יומא חדוותא דכלא הוה - חדוותא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא, חדוותא דעלאין ותתאין! וכמה דאשתלים כהנא לתתא - כביכול אשתלים כהנא לעילא! בר נדב ואביהוא דאתערו ערבוביא בין מטרוניתא ומלכא, ובגין כך ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וגו'.
כח (חסר) ויאמר משה אל אלעזר ואל איתמר ראשיכם אל תפרעו וגו' כי שמן משחת ה' עליכם (ויקרא י ו ז). רבי אבא אמר, הא תנינן בעובדין דלתתא אתערון עובדין לעילא! ועובדא דלתתא בעי לאתחזאה כגוונא דעובדא דלעילא!
כט תא חזי, כל חדוותא דלעילא תליא בההוא שמנא קדישא, דמתמן נפיק חדוה וברכאן לכלהו בוצינין, וכהנא עלאה אתעטר בנגידו דמשחא. ובגין כך כהנא דרבו משחא אתנגיד עליה כגוונא דלעילא - בעי לאחזאה חידו ונהירו דאנפין, ולא יתחזי גרעונא ברישיה ולא בלבושיה, אלא למהוי כלא שלים כגוונא דלעילא. ולא יתחזי ביה פגימו כלל בגין דלא יעביד פגימו באתר אחרא.
ל תא חזי, אלמלא אלעזר ואיתמר אתחזון פגימו בההיא שעתא בלבושיהון או בראשיהון - לא אשתזיבו בההיא שעתא, דהא שעתא קיימא למעבד דינא. ועל דא תנינן, בשעתא דמותנא אערע בעלמא - לא יתער אינש גרמיה למלה בעלמא, בגין דלא יתערון עליה. בר אי אתער גרמיה לטב ויכיל לדחייא שעתא. דהא בזמנא ושעתא דדינא קיימא בעלמא - מאן דיערע ביה - לקטי ליה ויסתלק מעלמא. ובגין כך ולא תמותו כתיב. ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה - בגין דאינון לא אתיין מסטרא דכהני ולא מתזקי:

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0