Chapter 20: Zohar III:46b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא - כך ענשיה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל! בגין דפגים לההוא רוחא ממללא דהיא אתתקנת למללא לעילא ולמללא לתתא, וכלא בקדושה. כל שכן אי עמא אזלין בארחא עקימא - והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו - ושתיק ולא מליל! כמה דאמינא דכתיב נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר - נעכר במכתשין דמסאבותא. ודא הוא דאמר דוד מלכא דאלקי בהאי ואתפני מניה, דכתיב פנה אלי וחנני (תהלים פו טז). מהו פנה אלי? כמה דאת אמר ויפן אהרן (במדבר יב י). נחתו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוהו. אזדווגו כחדא כל ההוא ארחא. קרא רבי חייא עלייהו וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד יח)
ב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן (ויקרא יג ט) אמר רבי יוסי: האי נגע - כל גוונין דיליה אתערו בהו חברייא, וכהנא הוה ידע בהו לדכיא ולמסאבא. הוה ידע אינון דהוו יסורין דרחימותא, או אינון דאשתכחו במאן דמאיס ביה מאריה ורחיק ביה. דהא לפום ארחוי דבר נש גרים נגע בעלמא!
ג כתיב אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע (תהלים קמא ד). מכאן תנינן בארחא דבר נש בעי למיהך - בה מדברין ליה! אמר רבי יצחק: האי קרא קשיא! וכי קודשא בריך הוא אסטי ליה לבר נש למהך בארח חטאה ולמעבד עובדין בישין!? אי הכי לית דינא בעלמא דא ולא בעלמא דאתי, ואורייתא לא אתתקנת דכתיב בה אם תשמע..ואם לא תשמע?!
ד אלא דוד אזהר ללביה לדברא ליה בארח קשוט! כמה דאת אמר והשבות אל לבבך (דברים ל א). מאי והשבות? אלא זמנא חד ותרין ותלת לאהדרא לקבליה, ולדברא ולאזהרא ליה. והכי קאמר ליה: "לבי! אל תט לדבר רע!", דהא דבר רע גרים נגע בעלמא, ודינא שריא בעלמא. והיינו נגע צרעת.
ה נגע צרעת - הא אתערו חברייא. אבל צרעת כתרגומו. אמר רבי יהודה: מאי כתרגומו? סגירו - דסגיר ולא פתח. וכד סגיר הוא ולא פתח - נגע הוא דאקרי. רבי יוסי אמר: דלא מסתפקין אבהן - כל שכן בנין. והיינו דכתיב נגע צרעת כי תהיה באדם - באדם ממש! ומכאן נחית למאן דנחית. אשתכח 'נגע' לכלא מההוא 'סגירו'.
ו אמר רבי יצחק: ודאי דא הוא רזא דמלה - דכתיב נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ (איכה ב ז). מאי טעמא? משום דבני עלמא גרמו האי דכתיב אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא (במדבר יט כ) - טִמֵּא ממש. אמר רבי אלעזר: טִמֵּא - משום דאסתלק מאן דאסתלק, וחוייא תקיפא שרייא ואטיל זוהמא וסאיב למאן דסאיב. וכלהו בגין חובי עלמא!
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0