Chapter 21: Zohar III:47a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א תאני, כד שארי חויא לאתגלאה - מסתלקין סמכין ובניינין, ומתעברין. ואתי חוייא תקיפא ואטיל זוהמא. וכדין אשתכח מקדשא מסאב. מאן מקדשא? כמה דאתמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (ויקרא יד לד), וכתיב והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה (בראשית ג א) - אל האשה ממש! דאתר מקדשא אתאחיד בגווה! והיינו אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא - בגין חובוי - משום דאתגליא חוייא תקיפא.
ב מאן חובוי? דא לישנא בישא! דבגין לישנא בישא חוייא אזדמן, בין לעילא בין לתתא. דכתיב וַיְשַׁלַּח ה' בעם את הנחשים השרפים (במדבר כא ו). "השורפים" או "השרופים" לא כתיב, אלא השרפים. מאן שרפים? דכתיב ראשי תנינים (תהלים עד יג) - תרי. חד אתחזרו לזמנין. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו - ממעל לו ודאי! כמה דאת אמר להתיצב על ה' (איוב א ו). וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח. ועל דא כתיב כן דרך אשה מְנָאָפֶת אכלה ומחתה פיה וגו' (משלי ל כ). מאי מְנָאָפֶת? מנאפת ממש ודאי! אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.
ג אמר רבי יצחק: "גריעותא דכלא לא אשתכח לתתא אלא בגין דאשתכח לעילא! ולעילא לא אשתכח אלא כד אשתכח לתתא בחובי עלמא! דילפינן דכלא תלייא האי בהאי והאי בהאי!"
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0