Chapter 5: Zohar III:43a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א תא חזי, בשעתא דבר נש אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה ברעותא קדישא דיליה - אתער עליה רוחא קדישא כליל דכר ונוקבא. ורמיז קודשא בריך הוא לחד שלוחא ממנא על עדוייהון דבני נשא, ומני בידיה ההוא רוחא, ואודע ליה לאן אתר יפקוד ליה. הדא הוא דכתיב והלילה אמר הורה גבר (איוב ג ג) - הלילה אמר לההוא ממנא - הורה גבר מפלניא! וקודשא בריך הוא אפקיד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד, והא אוקמוה.
ב כדין רוחא נחתא וחד צולמא עמיה - ההוא דקאים בדיוקניה לעילא. בההוא צולמא אתרבי, בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא. הדא הוא דכתיב אך בצלם יתהלך איש (תהלים לט ז). בעוד דהאי צולמא אשתכח עמיה דבר נש - בצולמא דיליה קאים בהאי עלמא, ותרין אינון דמתחברן כחדא. ושלמה מלכא אזהר לבני נשא ואמר עד שיפוח היום ונסו הצללים (שיר ב יז) - תרי!
ג ובספרא דחרשין דאשמדאי אשכחנא, דאינון דבעו לחרשא חרשין מסטר שמאלא ולאתדבקא בהו - יקום לנהורא דשרגא או באתר דיתחזון אינון צולמין דיליה - ויימא אינון מלין דמתתקני לאינון חרשין. ויקרי לון לאינון סטרין מסאבין בשמהן מסאבין דלהון. ויזמין צולמין דיליה לאינון דקארי, ויימא דהוא אתתקן ברעותיה להו לפקודייהו. וההוא בר נש נפק מרשו דמאריה, ופקדונא דיליה יהב לסטר מסאבא.
ד ובאינון מלין דחרשין דאיהו יימא ויזמין לון לצולמי - אתחזון תרין רוחין. ומתתקנין באינון צולמין דיליה בחיזו דבני אנשא. ומודעין ליה מלין לאבאשא, ומלין לאוטבא לזמנין ידיעין. ואלין תרי רוחין דלא אתכלילו בכללא דגופא - השתא אתכלילן באלין צולמין ומתתקנן בהו, ומודעין ליה לבר נש מלין לאבאשא. ודא הוא דנפיק מרשותא דמאריה, ופקדונא דיליה יהב לסטר מסאבא!
ה תא חזי, אסיר ליה לבר נש לאשדאה מאני דביתיה ולאפקדא ליה לסטרא אחרא דלא אצטריך או מלה אחרא דכוותיה - דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלא ליה. ומההוא זמנא לא שארי עליה ברכאן - דהא מסטרא אחרא הוא. כל שכן מאן דאזמין ברעותיה על ההוא טיבו עלאה דיליה לאחרא ולסטרא אחרא - דהא מההוא דאזמין ליה הוי.
ו וכד קריבו יומין דבר נש לנפקא מהאי עלמא - ההוא צולמא עלאה דיהבו ליה - אתיא ההוא רוחא בישא דהוה מתדבק ביה בכל יומא ונטיל ליה לההוא צולמא, ואתתקן ביה ואזיל ליה, ולא אתחזר ביה בבר נש לעלמין. כדין ינדע דהא אתדחיא הוא מכלא!
ז תא חזי, בשעתא דנשמתא נחתא לאעלא ליה בהאי עלמא - נחתא בגנתא דעדן דארעא וחמאת יקרא דרוחיהון דצדיקיא קיימין שורין שורין. לבתר אזלא לגיהנם וחמאת להו לרשיעייא דצווחין ווי ווי ולא מרחמי עלייהו. ובכלא אסהידו בה סהדותא. וההוא צולמא קדישא קיימא עליה עד דנפיק לעלמא.
ח כד נפיק לעלמא - אזדמן ההוא צולמא לגביה ואשתתף בהדיה ואתרבי עמיה - כמה דאתמר אך בצלם יתהלך איש (תהלים לט ז). ובההוא צלם אשתכחו יומוי דבר נש ותליין ביה. הדא הוא דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ (איוב ח ט) - כי צל ימינו ודאי! ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת - לא ידעין בני נשא עובדוי דקודשא בריך הוא כמה אינון רברבין וכמה אינון עלאין! הדא הוא דכתיב מה רבו מעשיך ה' וגו' (תהלים קד כד).
ט תא חזי! כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא. וכד נפקין - דכר ונוקבא נפקין. ולבתר - מתפרשן בארחייהו. אי זכי בר נש - לבתר מזדווגי כחדא, והיינו 'בת זוגו'. ומתחברין בזווגא חד בכלא - רוחא וגופא, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה (בראשית א כד). מאי למינה? ההוא רוחא דבר נש דנפיק זוגיה דדמי ליה.
י ומאי הארץ? כמה דאת אמר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תהלים קלט טו), והא אוקמוה. תוצא הארץ ודאי דהא מנה נפקין! נפש חיה - כמה דאוקימנא - דא רוחיה דאדם קדמאה. היינו דכתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן (בראשית ג ג). ומפרי העץ - דא קודשא בריך הוא. אשר בתוך הגן - אשר בתוך האשה. תנינן היינו אשה כי תזריע וילדה זכר כתיב - ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא! דאינון גרמו ליה דלא מתחבראן כמה דנפקן מלעילא זוגות!
יא בגין דאדם קדמאה וזווג דיליה חבו לקודשא בריך הוא. ועל דא מתפרשין כד נפקין מלעילא עד דיהוי רעוא קמי קודשא בריך הוא. אי זכה בר נש - יהבין ליה זוגתו, ואי לא - מפרישין לה מניה ויהבין לה לאחרא, ומולידין בנין דלא כדקא יאות. ועל דא כתיב לא ידון רוחי באדם (בראשית ו ג). מאי רוחי? "רוחו" מבעי ליה?! אינון תרין רוחֵי - דנפקי זוגות - לא ידונון כחדא. ועל דא כתיב וילדה זכר, ולא כלל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא. דאינון גרמו!
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0