Chapter 74: Zohar II:165a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פתח רבי יוסי ואמר כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו כג). כי נר מצוה - כל מאן דאשתדל בהאי עלמא באינון פקודין דאורייתא, אתסדר קמיה בכל פקודא ופקודא חד שרגא לאנהרא ליה בההוא עלמא. ותורה אור - מאן דאתעסק באורייתא, זכי לההוא נהורא עלאה דאדליקת שרגא מניה, דהא שרגא בלא נהורא לא כלום, נהורא בלא שרגא אוף הכי לא יכיל לאנהרא. אשתכח דכלא דא לדא אצטריך; אצטריך עובדא לאתקנא שרגא ואצטריך למלעי באורייתא לאנהרא שרגא. זכאה איהו מאן דאתעסק בה בנהורא ובשרגא!
ב ודרך חיים תוכחות מוסר - ארח חיים לאעלא ביה לעלמא דאתי אינון תוכחות דמקבל בר נש לאעדאה גרמיה מארח ביש ולמיהך בארחא טבא. תו ודרך חיים - אינון תוכחות מוסר דאייתי קודשא בריך הוא עליה דבר נש לדכאה ליה מחובוי באינון תוכחות זכאה איהו מאן דקביל להו ברעו דלבא.
ג דבר אחר: כי נר מצוה - (תקונא דשרגא), דא שרגא בוצינא דדוד דאיהו נר מצוה, אורייתא דבעל פה, דאצטריך לאתתקנא תדיר, ואיהי לא נהרא אלא מגו תורה שבכתב. דהא אורייתא דבעל פה לית לה נהירו אלא מגו תורה שבכתב, דאיהי אור לאנהרא.
ד אשגח אבתריה, וחמא ברתיה דאושפיזא קיימת אבתרייהו. אמר כי נר מצוה - מאי נר? דא נר דאיהי מצוה דנשין זכיין ביה, ואיהי נר דשבת; דאף על גב דנשין לא זכאן באורייתא, הא גוברין זכיין באורייתא, ונהרין להאי שרגא דנשין מתתקנן בהאי מצוה. נשין בתקונא דהאי נר, גוברין באורייתא לאנהרא להאי נר. תקונא דמצוה דנשין אתחייבו בהו.
ה שמעת ההיא אתתא ובכאת. אדהכי קם אבוהי דאתתא דהות תמן, ועאל ביניהו, וחמא ברתיה קיימת אבתרייהו ובכאת. שאיל לה אבוה. סחת ליה (רבי אבא) עובדא. שארי אבוה דאתתא אוף איהו ובכה. אמר ליה רבי יוסי דילמא חתנך בעלה דברתיך לא זכה באורייתא? אמר ליה ודאי הכי הוא, ועל דא ודאי בכינן אנא וברתי תדיר.
ו ובגין דחמינא ליה יומא חד דדליג מאגרא חדא, למשמע קדיש בהדי צבורא, סליק ברעותא דילי למיהב ליה ברתי, ותכף דנפקו צבורא מבי כנישתא יהיבנא ליה ברתי, דאמינא בדלוגא דא דאתא למשמע קדיש, גברא רבא איהו באורייתא, ואף על גב דאיהו רביא, ולא ידענא ביה מקדמת דנא. והשתא אפילו ברכת מזונא לא ידע! ולא יכילנא בהדיה למלעי בין חברייא דיוליף קריאת שמע או ברכת מזונא!
ז אמר ליה: אעבר ליה באחרא או דלמא ברא יוליד דלהוי גברא רבא. אדהכי קם איהו ודלג עלייהו ויתיב לקמייהו. אסתכל ביה רבי יוסי, אמר ודאי אנא חמינא בהאי רביא דנהורא דאורייתא יפוק לעלמא מניה או ברא דיוקים מניה. חייך ההוא רביא ואמר "רבותי אימא קמייכו חד מלה?".
ח פתח ואמר, צעיר אני לימים ואתם ישיים, על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם (איוב לב ו) - האי קרא אתערו ביה עמודי עלמא, אבל אליהוא דכתיב ביה ממשפחת רם, אתערו דהא מזרעא דאברהם קאתא, ושפיר, אבל אליהוא כהנא הוה, ומזרעא דיחזקאל נביאה הוה. כתיב הכא בן ברכאל הבוזי (איוב לב ב), וכתיב התם (יחזקאל א ג) יחזקאל בן בוזי הכהן.
ט ואי תימא בגין דכתיב בוזי - בוז משפחות הוה - לאו הכי. הדר ואמר ממשפחת רם - עלאה על כלא. אמאי אקרי בוזי? דהוה מבזה גרמיה לגבי מאן דגדול מניה, ועל דא סליק בשמא עלאה בוזי. דא דאקרי אדם שלימא בכלא, מה דלא אקרי הכי בר נש אחרא. הדא הוא דכתיב ואתה בן אדם (יחזקאל ב ו). ועל דסליק בשמא דא אקרי רם - עלאה על כלא.
י ועל דא אמר צעיר אני לימים. לימים - "מימים" מבעי ליה? מאי לימים? אלא אמר צעיר אני ואזעירנא גרמי לימים - לגבי בר נש דאית ליה יומין סגיאין. מאי טעמא? בגין דאמרתי דימים ידברו, ועל דא צעיר אני, ואזעירנא גרמי לגבי ימים. ואתם ישישים, חמינא לכו ישיים, על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. אוף אנא, אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה ודאי, אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. ועל דא בגין דאנא רביא, שוינא ברעותי דלא למללא עד דאשלימו תרין ירחין, ויומא דא אשתלימו, והשתא דאתון הכא אית למפתח באורייתא קמייכו.
יא פתח ואמר: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו כג). כי נר מצוה - דא איהי משנה, כמה דאת אמר והתורה והמצוה (שמות כד יב). והתורה - זו תורה שבכתב, והמצוה - זו משנה דאיהי נר, שרגא דקיימא לאדלקא.
יב נר - אמאי אקרי 'נר'? אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עלאין, ואיהי פתחת לגבייהו תרין דרועין דילה, כדין אתכלילו אלין תרין דרועין בהו ואקרי נר. ותורה אור - דקא נהיר לההוא נר ואדליקת מניה, מסטרא דאור קדמאה דאיהו ימינא, דהא אורייתא מההוא סטרא דימינא דאור קדמאה איתיהיבת, דכתיב מימינו אש דת למו (דברים לג ה) - מסטרא דימינא אתיהיבת. ואף על גב דאתכליל ביה שמאלא, דהא כדין איהו שלימו דכלא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0