Chapter 16: Zohar III:264a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א ר' חייא אמר, האי מאן דבעי דיסתמר אורחוי - לא יעבר על מייא דאושדין קמי פתחא, בגין דתמן שרי חד שידא, והוא בין תרין דשין דפתחא, ואנפוי לקבליה דפתחא, ואסתכי כל מה דעבדין בביתא. ולא לבעי ליה לאנוש דישדי מייא בין תרי תרעי. ר' יצחק אמר מיין צלילן - לית לן בה. והוא דלא יושיד לון ארח קלנא. מאי טעמא? בגין דאית ליה רשו לנזקא. ולא עוד אלא דיהדר רישיה לקבלי ביתא ובכל מה דאסתכל אתלטייא.
ב תלת מאה ושתין וחמש בחושבן ימי שתא אית ליה שמשין דהוא שליט עלייהו. וכלהו נפקין עם בר נש כד נפק מתרעא דביתיה. א"ר אלעזר כל דא בעי קב"ה לנטרא לון לישראל! ואתקין שמיה קדישא לעילא דאיהו אורייתא, ואורייתא כלא חד שמא קדישא איהו, ומאן דאשתדל באורייתא - אשתדל בשמיה.
ג תא חזי - בעי בר נש בפתחא דביתא לרשמא שמא קדישא דאיהו מהימנותא דכלא. דהא בכל אתר דשמא קדישא אשתכח - זינין בישין לא משתכחי תמן, ולא יכלין לקטרגא ליה לבר נש. כמה דכתיב לא תאונה אליך רעה וגו' (תהלים צא י).
ד אתר דפתחא דביתא שריא - כגוונא דלעילא - אתר דפתחא דביתא עלאה שריא מזוזה אקרי, דהוא תקונא דביתא ופתחא דביתא. מההיא 'מזוזה' - ערקין מארי נימוסין. מארי דדינין - קמיה לא משתכחין. וקבל דא לתתא - כד בר נש אתקין מזוזה לפתחא דביתא והאי שמא קדישא רשים באתווי - האי בר נש אתעטר בעטרוי דמאריה, ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין, ולא משתכחי תמן:
ה ר' אבא הוה אתי מלמחמי לר' שמעון. פגע ביה ר' יצחק. אמר ליה: "מֵאָן אתי מאריה דנהורא? גבר דאתדבק בנורא דאכלא כל יומא - הא נהורא עמיה שרי!". אמר ליה, "תנינן דחיובא עליה דבר נש לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי. ומאן איהו? רביה. כל שכן בוצינא עלאה קדישא דכל בני עלמא בעאן לקבלא אנפוי!" א"ר יצחק "אהדרנא עמך ואקבל אנפי שכינתא, ואטעם מאינון מלין עלאין דאטעמת קמיה".
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0