Zohar III:264a

Chapter 17: Zohar III:264a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א פתח ר' אבא ואמר: שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכג א). שיר דא לא כתיב מאן אמרו? אלא בכל אתר דאיהו סתים - רוח הקדש אמרו עלייהו דישראל בגלותא! היושבי בשמים - "היושב" מבעי ליה?! מאי היושבי?
ב אלא אוקימנא מאן דבעי לצלאה צלותיה קמי מלכא קדישא - בעי למבעי מעמיקתא דכלא לארקא ברכאן לתתא, כמה דכתיב שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. והאי יו"ד יתיר - עמיקתא דכלא היא! ובהאי בעי למבעי בעותיה לארקא ברכאן לההוא אתר דאקרי שמים לאתזנא מניה כלא. ועל דא היושבי בשמים - בשמים ממש! דכד אינון ברכאן נגידו ואתמשכו מההוא אתר עומקא דכלא, ואתישבן באתר דאקרי שמים כדין ברכאן משתכחי בעלאי ותתאי.
ג כעיני עבדים אל יד אדוניהם - מאי כעיני עבדים? אלין אינון שאר רברבי עמין דלא אתזנו אלא משיורא נופא דאילנא דישראל מתדבקי ביה. וכד ישראל נטלין ברכאן מההוא אתר - כלהו מתברכן מישראל.
ד כעיני שפחה אל יד גבירתה - דא היא שפחה דאוקימנא דקטיל קודשא בריך הוא חילא דילה במצרים, דהא לית חילא דידה אלא כד אתנגיד מתמצית דהאי ארץ ישראל. וארץ ישראל גברתה אקרי. ועל האי כתיב תחת שלש רגזה ארץ (משלי ל כא). מאן ארץ? דא ארץ ישראל כמה דאתמר. תחת עבד כי ימלוך - אלין אינון עבדים דקאמרן כד אתיהיב שלטנותא לחד מנייהו. ודא הוא דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ ב). שפחה כי תירש גבירתה - דא היא שפחה דקאמרן.
ה תא חזי מסטרא דהאי שפחה נפקי כמה גרדיני טהירין מקטרגין לקבלייהו דישראל ולקטרגא לון. וקוב"ה עביד להו לישראל נטירו כאבא דבעי לנטרא לבריה מן כלא. אמר קב"ה לישראל - כמה מקטרגין זמינין לקבלייכו! אשתדלו בפולחני ואנא אהא נטיר לכו סחרני ערסייכו!
ו ותא חזי בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דבר נש - זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי - שמא דא שליט על כלהו! מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דבר נש!
ז אמר ליה רבי יצחק, אי הכי ירשום בר נש שמא דא בפתחא דביתא ולא יתיר?! אמאי כל פרשתא? אמר ליה שפיר הוא! דהא שמא דא לא אתעטר אלא באינון אתווון - כלהו רשימין ברשימא דמלכא. וכד אכתב כל פרשתא - כדין שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק מלכא בכל חילוי, כלהו רשימין ברשימא דמלכא. כדין דחלין מניה וערקין מקמיה.
ח תא חזי והיה - שמא קדישא מתתא לעילא. ועל דא שדי אתרשים מלבר לקבלי שמא דא. והיה מלגו, שדי מלבר. למהוי נטיר בר נש מכל סטרין - מלגאו ומלבר. א"ר אבא כמה חיילין קדישין זמינין בההיא שעתא דאנח בר נש מזוזה לתרעיה! כלהו מכרזי ואמרי זה השער לה' וגו'.
ט זכאה חולקהון דישראל! כדין אשתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא - דהא כלהו אתרשימו מניה! אתרשימו בגופייהו - ברשימא קדישא, אתרשימו בלבושייהו - בעטופייהו דמצוה, אתרשימו ברשייהו - בתתי דתפילי בשמא דמאריהון, אתרשימו בידייהו - ברצועי דקדושא, אתרשימו במסאנייהו - במסאנא דמצוה, אתרשימו לבר - בזריעה בחצדא, אתרשימו בבתיהון - במזוזה דפתחא בכלא רשימין דאינון בני מלכא עלאה זכאה חולקהון!

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0