Zohar II:197a

Chapter 4: Zohar II:197a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א רבי שמעון פתח: מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע (משלי ל ד). האי קרא הא אוקימנא, וכמה סמכין אית ביה, וכלא בקודשא בריך הוא אתמר דאיהו כלא. ואתמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע - דא קודשא בריך הוא. מה שמו - ה'. ומה שם בנו - ישראל, דכתיב בני בכרי ישראל (שמות ד כב), והא אוקימנא. מי עלה שמים - הא אוקמוה דא משה דכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' (שם כד יב).
ב דבר אחר: מי עלה שמים - דא אליהו דכתיב ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב ב יא). וכי היך יכיל אליהו לסלקא לשמים? והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינא כחרדל מגופא דהאי עלמא - ואת אמרת ויעל אליהו בסערה השמים?!
ג אלא כמה דאת אמר וירד ה' על הר סיני (שמות יט ב) וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר (שמות כד יח) - וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר (שם יז) - איך יכיל משה לסלקא גביה? אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר - דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא. הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה. ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב. אוף הכי אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים - דעאל בההיא סערה ואתלבש ביה בההיא סערה, וסליק לעילא.
ד ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דאמר באינון תולדות דעלמא רוחא חדא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה. ובההוא גופא יסתלק ואשתליל מגופיה וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכי. וכד יחות - יתלבש בההוא גופא דישתאר בההוא עלמא. ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא. ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד - לא הוה בר נש דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר לתתא בר אליהו, דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא.
ה דבר אחר: מי עלה שמים - דא אליהו. וירד - דא יונה דנחת ליה נונא גו תהומי לעמקי ימא. יונה מחילא דאליהו קא אתא; אליהו סליק, יונה נחית. דא שאיל נפשיה למימת, ודא שאיל נפשיה למימת. ובגין כך אקרי בן אמתי וכתיב ודבר ה' בפיך אמת (מלכים א יז כ).
ו מי צרר מים - דא אליהו דצריר צרורא דמיא בעלמא, ולא נחתו טלא ומטרא דשמיא. בשמלה - דא אליהו, דהוה מחי באדרתיה למעבד נסין. מי אסף רוח בחפניו - דא אליהו, דאהדר רוחא דבר נש לגו מעוי.
ז מי הקים כל אפסי ארץ - דא אליהו דלבתר דצרר מים ואומי על שמיא - לבתר אהדר בצלותיה ואוקים כל עלמא ונחית מטרא ואתיהיב מזונא לכלא. מה שמו - דא אליהו. ומה שם בנו - דא אליהו. מה שמו - כד סליק לעילא, אליהו. ומה שם בנו - כד נחית לתתא ואתעביד שליחא למעבד נסין, אליהו שמיה.
ח דבר אחר: מי עלה שמים - דא קודשא בריך הוא כמה דאוקימנא. ורזא דמלה מ"י, והא אוקימנא. והכא איהו רזא דרתיכא עלאה - ארבע סטרין דעלמא דאינון יסודי קדמאי דכלא. וכלהו תליין בההוא אתר עלאה דאקרי מ"י כמה דאתמר.
ט תא חזי, כד קיימא שעתא דרעותא קמי קודשא בריך הוא ליחדא רתיכא עלאה ברתיכא תתאה למהוי כלא חד - כדין קלא נפיק מההוא אתר עלאה קדישא דאקרי 'שמים', וכניש כל אלין קדישין דלתתא, וכל אינון רברבן קדישין ומשריין עלאין, למהוי כלהו זמינין כחדא. הדא הוא דכתיב ויקהל משה - דא רזא דשמים, את כל עדת בני ישראל - אלין אינון תריסר משריין עלאין קדישין.
י ויאמר אליהם, ומאי קאמר? זה הדבר וגו' קחו מאתכם תרומה - אתתקנו כלכון לסלקא עלייכו ולמיטל עלייכו יקרא דכרסייא קדישא לסלקא לעילא.
יא אפרישו מנייכו אינון יקרין, אינון רברבין עלאין, לסלקא לההיא תרומה, רזא דכרסייא קדישא לאתחברא באבהן. דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה אלא באינון בתולתן עולמתהא, דייתון עמה ומדברן לה עד דמטת לבעלה. כמה דאת אמר בתולות אחריה רעותיה וגו' (תהלים מה טו). וכל כך למה? למיתי לאתחברא בבעלה.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0