Zohar II:197b

Chapter 5: Zohar II:197b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א כל נדיב לבו - אלין אינון ארבע משריין עלאין, דבכללא דלהון כלילן כל אינון שאר משריין. ואלין אינון דנפקן באבהן עלאין דאקרון 'נדיבים', כמה דאוקמוה, דכתיב כרוה נדיבי עם (במדבר כא יח) - אלין אבהן.
ב יביאה - "יביאוה" לא כתיב אלא יביאה - ליחדא כלא כחדא. וכן "יביא" לא כתיב אלא יביאה - לסלקא לה לגבי בעלה ביקרא כמה דאצטריך. את תרומת ה' - את לאסגאה כל אינון משריין עלאין אחרנין, לאתחברא כלא כחדא, ואינון תריסר בכללא חדא. זהב, וכסף, ונחושת, תכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועזים, וערת אילים מאדמים וערת תחשים, ועצי שטים, ושמן למאר, ובשמים המשחה ולקטרת הסמים - אלין אינון תריסר משריין עלאין, דכלילן כלהו כחדא, בכללא דארבע דאקרון 'חיות הקדש' כמה דאתמר.
ג וכלהו אלין סלקין לכרסייא קדישא לאעלא לה לעילא לאתחברא בבעלה, בגין למהוי כלא חד, בגין דישתכח עמה ביקרא עלאה. כדין יתיב מלכא עלאה על כורסייא קדישא ואתחברא אתתא בבעלה למהוי כלא חד, וכדין איהו חדוותא דכלא.
ד תא חזי, הכא שארי לממני זהב בקדמיתא וכסף לבתר; בגין דהאי חשבנא מתתא. אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא - שארי לממני מימינא בקדמיתא ולבתר מן שמאלא. מנלן? דכתיב לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח) - כסף בקדמיתא ולבתר הזהב. וברתיכא דלתתא שארו משמאלא ולבתר מימינא, דכתיב זהב וכסף ונחשת - זהב בקדמיתא ולבתר כסף.
ה וכל אינון רתיכין אקרון נדיב לב. כל - לאכללא כל שאר רתיכין. לב - מאי לב? היינו רזא דכתיב וטוב לב משתה תמיד (משלי טו טו). ודא איהו לבא דכלא. ודא כרסייא קדישא. ועל דא אקרון 'לב' - כל נדיב לב. כמה דאוקימנא, דארבע משריין אלין כללא דכלהו, אקרון ברזא חדא נדיב לב. תרומת ה' - דא כרסייא קדישא. ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה לעילא אקרי תרומת ה'.
ו ועל דא כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין - לא חמא מהו דסלקין, בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה בגניזו בטמירא ביקרא עלאה.
ז וכל חכם לב בכם - אלין אינון שתין מקורין דאשקייא עלמא, ומנהון אתשקי. יבאו - אמאי יבאו? אלא דייתון למנקט מעם גנזא דחיין. יבאו ולבתר ויעשו מה דקודשא בריך הוא פקיד לון לאהנאה עלמא.
ח קחו מאתכם תרומה לה'. רבי יהודה פתח, הלא פרוס לרעב לחמך וגו' (ישעיה נח ז). תא חזי זכאה חולקיה דבר נש כד מסכנא אערע לגביה, דההוא מסכנא דורונא דקודשא בריך הוא הוי דשדר ליה. מאן דמקבל ליה לההוא דורונא בסבר אנפין - זכאה חולקיה!
ט תא חזי, מאן דחייס למסכנא ואתיב ליה נפשיה - קודשא בריך הוא סליק עליה כאילו הוא ברא לנפשיה. ועל דא אברהם דהוה חייס לכל בני עלמא - סליק עליה קודשא בריך הוא כאילו הוא ברא לון, דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה),
י ואף על גב דהא אוקימנא. הלא פרוס - מאי פרוס? למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא למיכל. דבר אחר: הלא פרוס - כמה דאת אמר פריס פריסת וגו' (דניאל ה כח), דבעי למפרס פריסין דנהמא קמיה בגין דלא לכסיף, ויפרוס קמיה בעינא טבא. לחמך. "לחם" לא כתיב אלא לחמך - ההוא דילך מממונך. ולא דגזילו ולא דעשק ולא דגנבה, דאי הכי לאו זכותא הוא, אלא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי. כגוונא דא - קחו מאתכם תרומה - לארמא ממה דלכון, ולא מעשק ולא מגזל ולא מגנבה, והא אוקמוה.
יא רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. עד דהוו אזלי פגע בהו רבי אבא. אמר רבי חייא ודאי שכינתא בהדן! כד מטא לגבייהו, אמר רבי אבא, כתיב מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, ואבחר בדוד וגו', לבנות בית להיות שמי שם (מלכים א ח טז). האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה! דכתיב לא בחרתי בעיר...ואבחר בדוד - מאי האי עם האי?! "ואבחר בירושלם" מבעי ליה!
יב אלא כד קודשא בריך הוא אית רעותא קמיה למבני קרתא - אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא, ולבתר בני קרתא ואייתי לעמא ביה. הדא הוא דכתיב לא בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד למהוי רעיא על ישראל. בגין דמתא וכל בני מתא כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא. אי רעיא איהו טבא - טב ליה, טב למתא, טב לעמא! ואי רעיא איהו בישא - ווי ליה, ווי למתא, ווי לעמא! והשתא אסתכל קודשא בריך הוא בעלמא, וסליק ברעותיה למבני ליה, ואוקים ברישא דדרא לרבי שמעון, וחבריה למיקם קמיה!
יג מלתא חדתא שמענא! פתח ואמר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהי"ו (תהלים קמו ה). וכי אל יעקב ולא אל אברהם ולא אל יצחק?! אלא אל יעקב בגין דיעקב לא אתרחיץ באבוהי ולא באמיה כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא, כמה דאת אמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא). ואיהו אתרחיץ ביה בקודשא בריך הוא, דכתיב אם יהיה אלהי"ם עמדי ושמרני וגו' (שם כח כ). וכלא שאיל מקמיה דקודשא בריך הוא ויהב ליה.
יד שברו על ה' אלהי"ו. שברו, ולא אמר 'תקותו' ולא 'בטחונו', אלא שברו. אל תקרי שׂברו אלא שׁברו - דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו, ולאתברא תבירו על תבירו. וכלא על ה' אלהי"ו, כמה דאת אמר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד כג), כי עליך נשאנו חרפה (תהלים סט ח).
טו כגוונא דיעקב דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב א), דהא תבירו דגלותא חמא דהוה ליה במצרים, ושוי תוקפיה בקודשא בריך הוא. ובנוי דיעקב סבלו תבירו דגלותא, ולא אשתנו מגו רזא דמהימנותא דאבהתהו, ושמא דקודשא בריך הוא הוה בגלותא רגילא בפומייהו.
טז ועל דא כתיב במשה ואמרו לי' מה' שמו' מה' (שמות ג יג) - בגין דהוו ידעי ליה ולא אנשו ליה לעלמין, וסבלו תבירו דגלותא על קודשא בריך הוא. ובגין כך זכי לפורקנין ולנסין ולאתוון סגיאין.
יז ואתון קדישין עליונין! דסבלין תבירו דגופא מאתר לאתר על קודשא בריך הוא - על אחת כמה וכמה דזכאין אתון למעבד לכו נסין ופורקנין, ותזכון לחיי עלמא דאתי! אזלו כלהו כחדא.
יח פתח ואמר, קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה וגו'. תא חזי, בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה - ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא, דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא. לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא. ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא, ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון, וההוא בר נש איהו חולקא דקודשא בריך הוא הוי. הדא הוא דכתיב קחו מאתכם תרומה - מאתכם הוה אמשכותא לקבלא עלייכו ההיא תרומה, למהוי חולקא לה'.
יט ואי תימא דלאו ברשותיה דבר נש קיימא מלה תא חזי מה כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' - כל נדיב לבו ודאי. מאן דיתרעי לביה - ימשיך לה לשכינתא לגביה. הדא הוא דכתיב יביאה - אף על גב דאיהי באסתלקותא לעילא - יביאה מאתר עלאה לאמשכא לדיירא עמיה.
כ וכד תיתי לאשראה עמיה - כמה ברכאן וכמה עותרא תיתי עמה! הדא הוא דכתיב זהב וכסף ונחשת; לא יחסר ליה כל עתרא דעלמא. דא לשאר בני עלמא - אבל אתון קדישין עליונין - קחו מאתכם תרומה לה'! אמר רבי חייא: מאן דשרי לארמא - הוא ירים!

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0