Chapter 2: Midrash HaNe'elam · Zohar I:97a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א מדרש הנעלם: רבנן פתחי בהאי קרא, (שיר א ג) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וגומר - תנו רבנן, האי נשמתא דבר איניש בשעתא דסלקא מארעא לרקיעא וקיימא בההוא זיהרא עלאה דאמרן, קודשא בריך הוא מבקר לה,
ב תא שמע אמר רבי שמעון בן יוחאי, כל נשמתא דצדיקא כיון דקיימא באתר שכינתא יקרא דחזיא למיתב, קודשא בריך הוא קרי לאבהתא ואמר לון זילו ובקרו לפלניא צדיקא דאתא, ואקדימו ליה שלמא מן שמי, ואינון אמרין מארי עלמא לא אתחזי לאבא למיזל למיחמי לברא, ברא אתחזי למיחמי ולמחזי ולמתבע לאבוי.
ג והוא קרי ליעקב, ואמר ליה אנת דהוה לך צערא דבנין, זיל וקביל (אולפניה) פני דפלניא צדיקא דאתא הכא, ואנא איזיל עמך, הה"ד (תהלים כד ו) מבקשי פניך יעקב סלה, מבקש לא נאמר אלא מבקשי. אמר רבי חייא, מרישיה דקרא משמע, דכתיב זה דור דורשיו וגו'.
ד אמר רבי יעקב אמר רבי חייא (נ"א, עקיבא), יעקב אבינו הוא כסא הכבוד, וכן תאנא דבי אליהו יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב, ברית כרת קודשא בריך הוא ליעקב לבדו יותר מכל אבותיו דעביד ליה כסא הכבוד, בר מן קדמאה.
ה רבי אליעזר הוה יתיב והוה לעי באורייתא, אתא לגביה רבי עקיבא, אמר ליה במאי קא עסיק מר, אמר ליה בהאי קרא, דכתיב (שמואל א ב ח) וכסא כבוד ינחילם, מהו כסא כבוד ינחילם, זה יעקב אבינו, דעביד ליה כרסי יקר בלחודוי, לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא
ו וקודשא בריך הוא אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא, וכד חמי נשמתא יקר אספקלריאה שכינתא דמאריה, מברכת וסגדת קמי קודשא בריך הוא, הה"ד (תהלים קד א) ברכי נפשי וגו'.
ז אמר רבי עקיבא, קודשא בריך הוא קאים עלוהי ונשמתא פתח ואמר, ה' אלהי גדלת מאד וגו' כל הפרשה, עד סיומא דקאמר (תהלים קד לה) יתמו חטאים וגו'. ועוד אמר רבי עקיבא, ולא דא בלחודוי, אלא משבחת ליה על גופא דאשתאר בעלמא דין, ואמר (תהלים קג א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וגו'.
ח וקודשא בריך הוא אזיל. מנא לן האי? מהאי קרא, דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא זה יעקב. מהו ממרא? משום דאחסין מאתן עלמין מעדן, והוא כסא. אמר רבי יצחק, ממרא בגימטריא מאתן ותמנין וחד הוה. מאתן דעדן, דכתיב (שיר ח יב) ומאתים לנוטרים את פריו, ותמנין וחד דהוא כסא. ובגין כך אתקרי וירא אליו ה' באלוני ממרא, ועל שום דא נקרא ממרא.
ט אמר רבי יהודה מהו באלוני? ר"ל תוקפוי, הה"ד (בראשית מט כד) אביר יעקב. והוא יושב פתח האהל, הה"ד (תהלים טו א) ה' מי יגור באהלך וגומר. כחום היום, דכתיב (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
י אמר רבן יוחנן בן זכאי, בההיא שעתא אזיל קודשא בריך הוא, ובגין דשמעין אבהתא אברהם ויצחק דקודשא בריך הוא אזיל לגביה, תבעין מן יעקב למיזל עמהון, ולאקדמא ליה שלם,
יא ואינון קיימין עלויה. ממאי דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים (דקיימין) אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, דקיימין עלוהי, וחמו עובדין טבין דעביד. וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה משום דחמי שכינת יקרא עמהון, הה"ד (שיר א ג) על כן עלמות אהבוך (אלו הן האבות).
יב דבר אחר: וירא אליו ה' באלוני ממרא - רבנן פתחי בהאי קרא בשעת פטירתו של אדם. דתניא אמר רבי יהודה, בשעת פטירתו של אדם הוא יום הדין הגדול, שהנשמה מתפרדת מן הגוף, ולא נפטר אדם מן העולם עד שרואה את השכינה, הה"ד (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי. ובאין עם השכינה שלשה מלאכי השרת לקבל נשמתו של צדיק, הה"ד וירא אליו ה' וגו'. כחום היום זה יום הדין הבוער כתנור להפריד הנשמה מן הגוף.
יג וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, המבקרים מעשיו מה שעשה, והוא מודה עליהם בפיו, וכיון שהנשמה רואה כך, יוצאת מן הגוף עד פתח בית הבליעה, ועומדת שם עד שמתודה כל מה שעשה הגוף עמה בעולם הזה, ואז נשמת הצדיק היא שמחה במעשיה ושמחה על פקדונה, דתאנא אמר רבי יצחק, נשמתו של צדיק מתאוה אימתי תצא מן העולם הזה שהוא הבל, כדי להתענג בעולם הבא.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0