Chapter 18: Zohar III:8a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פתח רבי יהודה ואמר: עבדו את ה' בשמחה וגו' (תהלים ק ב). עבדו את ה' בשמחה - הכי אוליפנא דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא - בעי בחדוותא ברעותא דלבא, בגין דישתכח פולחניה בשלימו! ואי תימא פולחנא דקרבנא הכי הוא לא אפשר! דהא ההוא בר נש דעבר על פקודא דמאריה על פקודא דאורייתא, ותב לקמי דמאריה - במאן אנפין יקום קמיה?! הא ודאי ברוח תבירא ברוח עציב! אָן הוא שמחה?! אָן הוא רננה?!
ב אלא תמן תנינן ההוא בר נש דחטי קמי מאריה ועבר על פקודוי, ואתי לקרבא קרבנא ולתקנא גרמיה - ברוח תבירא ברוח עציבא בעי לאשתכחא. ואי בכי - שפיר מכלא. הא שמחה הא רננה לא אשתכח! אלא במאי אתתקן? בהנהו כהני וליואי! דהא אינון אשלימו שמחה ורננה בגיניה! 'שמחה' - בכהנא אתקיים בגין דהוא רחיקא מן דינא תדיר, וכהנא בעי לאשתכחא תדיר באנפין נהירין - חדאן יתיר מכל עמא, דהא כתרא דיליה גרים. 'רננה' בליואי. והכי הוא. דהא ליואי משתכחי על שיר לעלמין, כמה דאוקמוה.
ג ואלין קיימין עליה. וביה אשתלים פולחנא לקודשא בריך הוא. כהנא קאים עליה וכוון מילין בחדוותא ברעותא ליחדא שמא קדישא כדקא יאות. וליואי בשיר. כדין כתיב דעו כי ה' הוא אלהים. דא הוא קרבן - לקרבא רחמי בדינא ומתבסם כלא.
ד השתא דלא אשתכח קרבנא - מאן דחטי קמי מאריה ותב לגביה - ודאי במרירו דנפשא בעציבו בבכיה ברוח תבירא. היאך אוקים שמחה ורננה - הא לא אשתכחו גביה? אלא הכי אוקמוה, דתושבחן דמאריה וחדוותא דאורייתא ורננה דאורייתא - דא הוא שמחה ורננה. והא תנינן ולא מתוך עצבות וכו' - דלא יקום בר נש קמי מאריה בעציבו. והא לא יכיל!? ומאי תקנתיה?
ה אלא רזא דמלה הא תנינן, לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים וכו' ויצלי צלותיה. הדא הוא דכתיב לשמור מזוזות פתחי (משלי ח לד) - שני פתחים סלקא דעתך? אלא אימא שיעור שני פתחים. כאן רמז למה שאמר דוד שאו שערים ראשיכם (תהלים כד ז) - אינון מעון ומכון דאינון גו לגו, שירותא דדרגין חסד ופחד, ואינון פתחין דעלמא. על דא אצטריך בר נש דיתכוין בצלותיה לקבל קדש קודשין דאינון שמא קדישא, ויצלי צלותיה. והנהו אלין שיעור 'תרין פתחין', תרין כתרין.
ו ואית דמתני הכי: שמחה דא כנסת ישראל, ושמחה הא אוקמוה דכתיב כי בשמחה תצאו וגו' (ישעיה נה יב), וזמינין ישראל לנפקא מן גלותא בהאי 'שמחה'. ומאן איהי? כנסת ישראל. ועל דא עבדו את ה' בשמחה כמה דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז ג) וכלא חד.
ז באו לפניו ברננה - דא שלימו דילה. דשמחה בלב ורננה בפה. ודא הוא שלימו יתיר. ושלימו דהאי שמחה הא אשתמודעא והא ידיעא, ודא הוא תקונא דבר נש לקמיה מאריה. כדין דעו כי ה' הוא אלהים. וכלא בחד מלה אתיא! דבעי לבתר ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ולקשרא דא בדא למהוי כלא חד. ודא הוא פולחנא דקודשא בריך הוא! אמרו ליה רבי אחא ורבי אבא - ודאי הכי הוא! זכאה חולקיהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעי ארחוי דקודשא בריך הוא! קמו ואזלו אבתריה דרבי אבא תלת מילין.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0