ח״ג נו ע״א

פרק א: ח״ג נו ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' ויאמר ה' אל משה (ויקרא טז א). רבי יהודה אמר, כיון דכתיב וידבר ה' אל משה - אמאי זמנא אחרא ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך? דהא במלולא קדמאה סגי? אלא הכי תנינן, כתיב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו (ויקרא א א), וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א) - והא אוקמוה מלה דהכא דרגא חד ולבתר דרגא אחרא. אוף הכא - וידבר ה' אל משה - דרגא חד, ולבתר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך - דרגא אחרא. וכלא בחד מתקלא סלקא, ומן שרשא חדא כולא אתחבר:
ב אחרי מות שני בני אהרן. רבי יצחק פתח: עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא), וכתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה (תהלים ק ב). הני קראי קשיין אהדדי. אלא הכי תאנא, עבדו את ה' ביראה - דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח קמי מאריה - בקדמיתא בעי יראה לדחלא מניה. ובגין דחלא דמאריה ישתכח לבתר דיעביד בחדוותא פקודי אורייתא. ועל דא כתיב מה ה' אלהי"ך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י יב).
ג וגילו ברעדה - דאסיר ליה לבר נש למחדי יתיר בעלמא דין. האי במלי דעלמא. אבל במלי דאורייתא ובפקודי דאורייתא - בעי למחדי. לבתר ישתכח בר נש דיעבד בחדוותא פקודי אורייתא דכתיב עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק ב).
ד רבי אבא אמר, עבדו את ה' ביראה - רזא דמלה הוא, עבדו את ה' ביראה - מה יראה הכא? אלא כמה דאוקימנא דכתיב יראת ה' ראשית דעת (משלי א ז), וכתיב ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י). יראת ה' - קודשא בריך הוא הכי אקרי. רבי אלעזר אמר, עבדו את ה' ביראה - מאן דבעי למעבד פולחנא דמאריה - מאן אתר שארי? ובאן אתר יכוון פולחנא ליחדא שמא דמאריה? הדר ואמר ביראה - ביראה הוא שירותא מתתא לעילא.
ה תא חזי, מה כתיב הכא אחרי מות, ולבתר דבר אל אהרן אחיך וגו' בזאת יבא אהרן? אלא מכאן שירותא לאזהרא לכהני - כל מה דבעיין לאזדהרא - בהאי זאת. ודא היא יראת ה'.
ו דבר אחר: אחרי מות שני בני אהרן. רבי יוסי אמר, "אחרי מות נדב ואביהוא" מבעי ליה?! מאי טעמא שני בני אהרן - והא ידיע דבנוי הוו? אלא הכי תאנא, דעד כאן לאו ברשותייהו קיימי אלא ברשותא דאבוהון. ובגין כך בקרבתם לפני ה' וימותו - דאינון דחקו שעתא בחיי דאבוהון. וכלא הוה בגין ההוא חובא דעבדו דכתיב בהקריבם אש זרה (במדבר ג ד). דתניא באתר חד כתיב בהקריבם אש זרה, ובאתר חד כתיב בקרבתם לפני ה'. והאי והאי הוה. ובגין כך כתיב הכא בני אהרן וכתיב בקרבתם.
ז אמר רבי חייא, יומא חד הוינא אזיל בארחא למיהך גביה דרבי שמעון למילף מניה פרשתא דפסחא. ערעית בחד טורא וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה. עד דהוינא אזיל - שמענא קלא דאינון גוברין והוו אמרין שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהלל מאד וגו' (תהלים מח א ב). מאי שיר מזמור? אלא הכי תאנא משמיה דרבי שמעון שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח משאר שירין. ועל דאיהו משובח משאר שירין - תרין זמנין אתמר ביה שירתא. וכן מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). כהאי גוונא שיר השירים אשר לשלמה - שירתא לעילא מן שירתא.
ח שיר מזמור - שירתא דקודשא בריך הוא דקא מזמרי לבני קרח על אינון דיתבי על פתחא דגיהנם. ומאן אינון? אחוהון דאינון בתרעי דגיהנם. ועל דא שירתא דא ביום שני אתמר. קריבנא גבייהו. אמינא להו "מאי עסקייכו באתר דא"? אמרו "מזבני אנן, ותרי יומי בשבתא בדילנא מישובא ונעסק באורייתא, בגין דלא שבקין לן בני נשא כל יומא ויומא". אמינא "זכאה חולקכון"!
ט תו פתחו ואמרו: בכל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא - דינא אסתלק מעלמא! ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא. ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל. אמר קודשא בריך הוא: אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו. דתנינן, כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא, ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא - יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו.
י דהכי אוליפנא, דכתיב ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו' (במדבר ג ב), וכתיב הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. "ואלעזר ואיתמר" מבעי ליה?! מהו אלעזר ואיתמר? אלא שקול הוה אביהוא כתרי אחוי. ונדב ככלהו.
יא ואית דמתני לה אפכא. הבכור נדב - דא בלחודוי, ואביהוא בלחודוי. וכל חד אתחשיב בעיניה כתרוייהו, כאלעזר ואיתמר. אבל נדב ואביהוא בלחודייהו שקולין הוי לקבל שבעין סנהדרין דהוו משמשין קמי משה, ובגין כך מיתתהון מכפרא על ישראל. ועל דא כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה (ויקרא י ו). ואמר רבי שמעון, הבכור נדב - כלומר ההוא דכל שבחא ויקרא דיליה. נדב ואביהוא - על אחת כמה וכמה! דהני תרי לא אשתכחו כוותייהו בישראל:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0