פרק ו: ח״ג נח ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח רבי שמעון ודרש לריח שמניך טובים וגו' (שיר א ג). האי קרא אסתכלנא ביה, והכי הוא. לריח - מאי ריח? ריח דקטרת דאיהו דקיקא ומעליא ופנימאה מכלא. וכד סליק ההוא ריח לאתקשרא בההיא משח רבות דנחלי מבועא - אתערו דא בדא ואתקטרו כחדא, וכדין אינון משחן טבאן לאנהרא, כמה דאת אמר לריח שמניך טובים.
ב וכדין אתרק משחא מדרגא לדרגא באינון דרגין דאקרון שמא קדישא. הדא הוא דכתיב שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך - מאי עלמות? כמה דאוקימנא עולמות - עולמות ממש. דבר אחר: על כן עלמות אהבוך - כמה דאת אמר על עלמות שיר (תהלים מו א), וכלא חד.
ג ובספרא דרב המנונא סבא כתיב מאי עלמות? כמה דאת אמר ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא טו) - נערותיה - הני עלמות. אהבוך - לברכא שמך ולזמרא קמך, ומתמן אשתכחן ברכאן בכלהו תתאי, ומתברכאן עלאין ותתאין.
ד דבר אחר: על כן עלמות אהבוך - שפיר הוא מאן דאמר על מות אהבוך, דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמון. ובגין דהאי קטרת אתקטר במשחא דלעילא - יתיר אתחשב קמיה דקודשא בריך הוא מכל קרבנין ועלוון. אמרה כנסת ישראל: אנא כקטרת ואנת כמשחא! משכני אחריך נרוצה וגו' - נרוצה כמה דאת אמר על כן עלמות אהבוך, אנא וכל אכלוסין, דהא כלהו בי אחידן. ועל דא משכני דהא בי תליין.
ה הביאני המלך חדריו - אם ייעול לי מלכא באדרוי - נגילה ונשמחה בך - אנא וכלהו אכלוסין. תאנא: כלהו אכלוסין - בשעתא דכנסת ישראל חדאת ומתברכא - כלהו חדאן! ודינא לא שריא כדין בעלמא. ועל דא כתיב ישמחו השמים ותגל הארץ (תהלים צו יא).
ו כי בענן אראה על הכפרת (ויקרא טז ב). אמר רבי יהודה, זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא בעי ביקריהון! ותנינא: מלך בשר ודם - אי בר נש רכיב על סוסיא דיליה - בר קטלא הוא. קודשא בריך הוא ארכיב אליהו על דיליה! דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים וגו' (מ"ב ב יא). הכא מאי כתיב? ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. וקודשא בריך הוא עייליה למשה ביה! הדא הוא דכתיב ויבא משה בתוך הענן (שמות כד יח) - בתוך הענן ממש. כי בענן אראה על הכפרת - הדא הוא דכתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן (ישעיה ד ה), וכתיב כי ענן ה' על המשכן יומם (שמות מ לח).
ז ותאנא מאי דכתיב וירד ה' בענן (שמות לד ה) - בענן אראה על הכפרת. תאנא - אתר דהוו שראן אינון כרובי - כמה דאוקימנא כרובי על אָת הוו יתבין. ותאנא תלת זמנין ביומא אתרחיש נסא בגדפייהו. בשעתא דאתגלי עלייהו קדושה דמלכא - אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו ופרסין לון וחפיין על כפורתא. לבתר קמיטין גדפייהו ונאחזין בגופייהו, כמה דאת אמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (שמות כה כ) - ולא "פרושי", סוככים ולא "סכוכים". דהא באת הוו קיימי, וחדאן בשכינתא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0