פרק ז: ח״ג נט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר רבי אבא, מה בעא הכא כי בענן אראה על הכפרת וכתיב בזאת יבא אהרן? והא כהנא לא חמי לשכינתא בשעתא כד הוה עאל! אלא עננא הוה נחית, וכד הוה נחית מטא על האי כפרת, ומתערין גדפייהו דכרובין ואקשו להו ואמרו שירתא.
ב ומה שירתא אמרי? כי גדול ה' ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהי"ם (תהלים צו ד). האי כד סלקי גדפייהו. בשעתא דפרסין להו אמרי כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה (תהלים צו ה). כד חפיין על כפורתא אמרי לפני ה' כי בא לשפוט הארץ, ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים (תהלים צח ט).
ג וקלהון הוה שמע כהנא במקדשא - כדין שוי קטרת באתריה, ואתכוון במה דאתכוון בגין דיתברך כלא. וגדפי כרובייא סלקין ונחתין וזמרי שירתא, ומחפיין לכפורתא וסלקי להו. הדא הוא דכתיב סוככים - סוככים דייקא. ומנא לן דקלהון אשתמע? כמה דאת אמר ואשמע את קול וגו' (יחזקאל א כח).
ד אמר רבי יוסי ועמים במישרים (תהלים צח ט) - מהו במישרים? כמה דאת אמר מישרים אהבוך (שיר א ד) - לאכללא תרין כרובין דכר ונוקבא. מישרים ודאי. ועל דא ועמים במישרים.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0