ח״ג סא ע״א

פרק יד: ח״ג סא ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ר' חייא ואמר: מה שהיה הוא שיהיה (קהלת א ט), ואשר להיות כבר היה (קהלת ג ט), מה שהיה כבר נקרא שמו (קהלת ו י). היינו דתנינן עד לא ברא קב"ה האי עלמא - הוה בארי עלמין וחריב לון! עד דקב"ה סליק ברעותיה למברי האי עלמא ואמליך באורייתא - כדין אתתקן הוא בתקונוי ואתעטר בעטרוי וברא האי עלמא. וכל מאי דאשתכח בהאי עלמא - הא הוה קמיה ואתתקן קמיה.
ב ותאנא כל אינון דַבָרי עלמא דאשתכחו בכל דרא ודרא - עד לא ייתון לעלמא - הא הוו קיימי קמיה בדיוקניהון. אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא ייחתון לעלמא - כלהו גליפין קמיה ברקיעא בהוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא. וכל מה דאולפין בהאי עלמא - כלא ידעו עד לא ייתון לעלמא. ותנינא האי באינון זכאי קשוט.
ג וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא - אפילו תמן מתרחקין מקמי קב"ה! ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ודחקין שעתא, ונחתין לעלמא. וההיא נשמתא דלהון הא אוליפנא - כמה דאינון קשי קדל בהאי עלמא - כך הוו עד לא ייתון לעלמא! וההוא חולקא קדישא דיהב לון - רמאן ליה ואזלין ושאטין ואסתאבון בההוא נוקבא דתהומא רבא, ונטלי חולקהון מתמן ודחקין שעתא ונחתי לעלמא. אי זכי לבתר ותב בתיובתא קמי מאריה - הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש! הדא הוא דכתיב מה שהיה כבר, ואשר להיות וגו'. כבר נקרא שמו -
ד תא חזי בני אהרן לא אשתכחו בישראל כוותייהו בר משה ואהרן, ואינון אקרון אצילי בני ישראל. ועל דטעו קמי מלכא קדישא - מיתו. וכי קב"ה בעא לאובדא לון?! והא תנינן ברזא דמתניתין דקב"ה עבד חסד בכלא ואפילו ברשיעי עלמא לא בעי לאובדא לון. והני זכאי קשוט - סלקא דעתך דאינון אתאבידו מעלמא?! זכותא דלהון אן הוא?! זכותא דאבוהון אן הוא?! זכותא דמשה הכי נמי! ואינון היך אתאבידו?!
ה אלא הכי אוליפנא מבוצינא קדישא, דקב"ה חס על יקרא דלהון ואתוקד גרמיהון לגו, ונשמתהון לא אתאבידו. והא אוקימנא. ותא חזי עד לא מיתו בני אהרן כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו וגו' (שמות ו כה) - אקרי שמיה פנחס - דהוה זמין לאתתקנא עקימא. הדא הוא דכתיב ואשר להיות כבר היה (קהלת ג טו).
ו ותאנא - כלהו זכאי קשוט עד לא ייתון לעלמא כלהו אתתקנו לעילא ואקרון בשמהן. ור' שמעון בן יוחאי - מן יומא דברא קב"ה עלמא - הוה אזדמן קמי קב"ה ואשתכח עמיה, וקב"ה קרי ליה בשמיה. זכאה חולקיה לעילא ותתא! עליה כתיב ישמח אביך ואמך. אביך - דא קב"ה, ואמך - דא כנסת ישראל.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0