ח״ג סא ע״ב

פרק טו: ח״ג סא ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ר' אבא ואמר: עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו (שיר א יב). האי קרא אוקמוה חברייא. בשעתא דקב"ה אשתכח וזמין בטורא דסיני למיהב אורייתא לישראל - נרדי נתן ריחו - ישראל יהבו וסליקו ריחא טב דקאים ואגין עלייהו לדרי דרין, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). דבר אחר: עד שהמלך במסבו - בעוד דסליק משה לקבלא אורייתא מקב"ה ואתחקק בתרי לוחי אבנין - ישראל שבקו ההוא ריחא טבא דהוה מתעטר עלייהו ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל.
ב השתא האי קרא ברזא דחכמתא הוא. תא חזי כתיב ונהר יוצר מעדן להשקות את הגן. האי נהרא אתפשט בסטרוי בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן בההוא נתיב דלא אתידע לעילא ותתא (כמה דאת אמר נתיב לא ידעו עיט (איוב כח ז)). ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין ומעטרי לבן קדישא בכל אינון כתרין. כדין כתיב בעטרה שעטרה לו אמו. ובההוא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה - כדין הוא אשתעשע בההוא ענוגא ותפנוקא.
ג ותאנא, בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין יתיב בעטרוי - כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו - דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא. וכדין אתייהבון ברכאן בכולהו עלמין, ומתברכן עלאין ותתאין. והשתא - הא בוצינא קדישא מתעטר בעטרוי דהאי דרגא, והוא וחברייא סליקו תשבחן מתתא לעילא והיא מתעטרא באינון תשבחן. השתא אית לאפקא ברכאן לכלהו חברייא מעילא לתתא בהאי דרגא קדישא. ור' אלעזר בריה - לימא מאינון מלין מעליין דאוליף מאבוי!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0