ח״ג סב ע״א

פרק יז: ח״ג סב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בשמא דמהימנותא מה כתיב? כל אלה שבטי ישראל שנים עשר - וזאת (בראשית מט כח) - הא תליסר, דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן. והיינו דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם. מאי כברכתו? בההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא.
ב ותאנא כל אינון מכילין סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חדא, ותמן מתעטרא רישא דמלכא ההוא דאקרי 'בדרגא עלאה דחסידות'. וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד בהאי עלמא. ירננו על משכבותם בעלמא דאתי. רוממות אל בגרונם - דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות. וכדין חרב פיפיות בידם. מאן חרב פיפיות? דא הוא חרב לה', חרבא דקב"ה. פיפיות - להיטא בתרין דינין. ולמה? לעשות נקמה בגוים וגו'.
ג והא ר' פנחס בן יאיר כתרא דחסד רישא עלאה, בגין כך כבוד דלעילא ירית, והוא קשיר קשרא עלאה, קשרא קדישא, קשרא דמהימנותא. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי! על האי פתורא אתמר זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא כב). קם ר' פנחס ונשיק ליה ובריך ליה, ונשיק לר"א ולכלהו חברייא ובריך לון. נטל כסא ובריך.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0