פרק י: ח״ג ס ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א קם ר' אלעזר פתח ואמר: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה דאתחזי דיתירא איהו. דהא כתיב בתריה ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך - מכאן שירותא דפרשתא! האי קרא דלעילא - מאי הוא?! דכתיב וידבר ה' אל משה - מאי הוא דאמר ליה ולבתר ויאמר ה' אל משה?
ב אלא בשעתא דקב"ה יהב קטרת בוסמין לאהרן בעא דלא ישתמש ביה בחייוי בר נש אחרא. מאי טעמא? בגין דאהרן אסגי שלמא בעלמא. א"ל קב"ה את בעא לאסגאה שלמא בעלמא - על ידך יסגי שלמא לעילא! הא קטורת בוסמין יהא מסור בידך מכאן ולהלאה, ובחייך לא ישתמש ביה בר נש אחרא. נדב ואביהו אקדימו בחיי דאבוהון לאקרבא מה דלא אתמסר להו, ומלה דא גרים להון דטעו ביה.
ג ותאנא: משה הוה מהרהר - מאן גרם לן טעותא דא - והוה עציב. מה כתיב וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, ומה אמר ליה בקרבתם לפני ה' וימותו - "בהקריבם" לא כתיב. בקרבתם. א"ל קב"ה למשה דא גרמא להו! דדחקו שעתא בחיי אבוהון וטעו בה. והיינו דכתיב אשר לא צוה אותם - אותם לא צוה אבל לאהרן צוה. ומה תרין בני אהרן על דדחיקו שעתא בחיי אבוהון - גרמו לגרמייהו כל כך, אנא לגבי אבא ור' פנחס ושאר חברייא - על אחת כמה וכמה! אתא ר' פנחס נשקיה וברכיה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0