ח״ג ס ע״א

פרק יא: ח״ג ס ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי שמעון פתח ואמר: הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו'. הנה מטתו שלשלמה - מאי מטתו? דא כורסי יקרא דמלכא דכתיב ביה בטח בה לב בעלה. שלשלמה - מלכא די שלמא כלא דיליה הוא. ששים גבורים סביב לה - דאתאחדן בסטרהא מדינא קשייא, ואקרון שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו.
ב מימיניה - שננא דחרבא תקיפא, משמאליה - גומרי דנורא תקיפא דמתאחדא בקליפוי, בשבעין אלף להטי נורא דאכלא. ואינון שתין - מזייני זיוני קשיין, מאינון גבורן תקיפן דההיא גבורה עלאה דקב"ה. הדא הוא דכתיב מגבורי ישראל.
ג ותאנא בהאי ערסא מה כתיב בה? ותקם בעוד לילה כד ינקא מסטרא דדינא. ותתן טרף לביתה - מאי טרף? כמה דאת אמר וטרף ואין מציל (מיכה ה ז). כלם אחזי חרב מלומדי מלחמה - זמינין בכל אתר למעבד ינא ואקרון מארי דיבבא ויללא.
ד איש חרבו על ירכו - כמה דאת אמר חגור חרבך על ירך גבור. מפחד בלילות - הא אוקמוה מפחדה דגיהנם וגו'. אבל מפחד בלילות כלומר כל דא מאַן אתר נטלין? מפחד - מההוא אתר דאקרי פחד, כמה דאת אמר ופחד יצחק היה לי (בראשית לא מב), וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא נג). בלילות - בזמנין דאינון מתפקדין למעבד דינא.
ה ותאנא כתיב זממה ותקחהו (משלי לא טז) - הדא הוא דכתיב וכל חית השדה ישחקו שם (איוב מ ב). ועל דא כתיב זה הים גדול ורחב ידים וגו' שם אניות יהלכון וגו' (תהלים קד כה) - כמה דאת אמר היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי לא יד) - ממרחק ודאי. מרישא דמוחא ומעילא דרישא. תביא לחמה - על ידא דצדיק כד מזדווגן כחד. כדין חדו בכלא - הדא הוא דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו.
ו תאנא אלף וחמש מאה מארי תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי סטרא דאינון גיברין. בידוי דההוא דאקרי 'נער' - ארבע מפתחין רברבן. תנינייא אזלין תחות ספינה דהאי ימא רבא לארבע זוויין - דא אזיל לסטרא דא ודא אזיל לסטרא דא. וכן כלהו. ארבע חיזו דאנפין אתחזיין בהו, וכד אתכלילן בחד כתיב ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א י) - פניהם דכלא,
ז אפי רברבי ואפי זוטרי כלילן כחד לעילא. תרי סלקין ושאטין ותרין מגרופין בידייהו. אלף טורין סלקין ועאלין בכל יומא משקיו דההוא ימא. לבתר - אתעקרי מנה וסלקין לימא אחרא.
ח לית חושבנא לאינון דאתאחדן בשערהא. תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא, ודא הוא רזא דספרא דצניעותא דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א). ואלין ינקין מתחות סטרי אברהא. תרין בנות בתחות רגלהא. ועל דא כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב). ואלין מתאחדן בטופרי דההיא ערסא. ודא הוא דתנינן דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך (מלכים א ג טז) - אז תבאנה ולא מקדמת דנא. ובזמנא דישראל לתתא אהדרון קדל מבתר קב"ה - מאי כתיב? עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו ודאי!
ט בידא שמאלא - שבעין ענפין דמגדלין בין נוני ימא - כלהו סומקי כוורדא. ועילא מנהון ענפא חד סומקא יתיר - דא סליק ונחית וכלהו אתחפיין בשערהא,
י מארי דלישנא בישא. כד נחית חויא - אתעביד "מקפץ על טורין מדלגא על טנרי" עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול. כדין שכיך ואתחזר לישניה לטב. זכאין אינון ישראל דמזמנין ליה טרפיה! אהדר לאתריה - עייל בנוקבא דתהומא רבא!
יא כד סלקין מארי דרומחין וסייפין דלית לון חושבנא סוחרנייהו דאינון שתין עלאין דסוחרניה דהאי ערסא - אלף אלפין ורבוא רבוון קיימין בכל סטרא דהאי ערסא לעילא. ומניה אתזנן. כלהו מקמיה יקומון.
יב מתחות כלהו נפקין כמה אלף ורבבן דלית לון חושבנא ונחתין ושאטין בעלמא עד דתקעי מארי שופרא ומתכנשי. והני בזוהמא דטופרי אחידן.
יג דא ערסא כליל לון. דא ערסא - רגלוהי אחידן בארבע סטרי עלמא. כלא עאלין בכללא; דאשתכח לעילא ואשתכח לתתא, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועל דא כתיב הנה. מאי הנה? בגין דזמינא לכלא לעילא ותתא, ורשומא האי ערסא מכלא. אדני אתקרי - רבונא דכלא - רשימא בין חיילהא!
יד בגיני כך כהנא בעא לכוונא מלי דלעילא ליחדא שמא קדישא מאתר דבעא ליחדא. ועל דא תנינן כתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש - בהאי בעא לקרבא קדושה לאתריה. מהאי אתר בעי בר נש לדחלא מקמי קב"ה. ועל דא כתיב לו חכמו ישכילו זאת - מיד יבינו לאחריתם (דברים לב כט). כלומר אי יסתכלון בני נשא בענשא היך אחידא זאת בין חיילהא, והיך אתמנו קמה כל אינון בני חיילין ואחידן בפולחנא לאתפרעא מן חייביא - מיד יבינו לאחריתם - ויסתמרון עובדיהון ולא יחובון קמי מלכא קדישא.
טו תו אמר ר' שמעון, כל בר נש דזכי למילף אורייתא ונטיר לה - האי זאת נטירת ליה וגזר עמיה קיימא על קיימא דיליה דלא יתעדי מניה ומן בנוהי ומן בני בנוהי לעלמין! הדא הוא דכתיב ואני זאת בריתי אותם וגו' (ישעיהו נט כא). יתבו למיכל. עד דאכלו אמר ר' שמעון לחברייא "כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא על פתורא לקמיה דרבי פנחס!".

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0