רעיא מהימנא · ח״ג סג ע״א

פרק כב: רעיא מהימנא · ח״ג סג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פקודא [מ"ד] דא - למפלח כהנא רבא פולחנא דההוא יומא כמה דאצטריך ולמשלח שעיר לעזאזל. רזא דא כמה דאת אמר, בגין לאתפרשא מעמא קדישא ולא יתבע חוביהון קמי מלכא ולא יקטרג עלייהו. דהא לית ליה תקיפו ושלטנו בר כד אתקף רוגזא מלעילא. ובההוא דורונא אתהפך לבתר אפוטרופסא עלייהו. ועל דא אתדחייא מקמי מלכא. הא אוקימנא בגין דאיהו קץ כל בשר.
ב ועמא קדישא יהבין ליה כמה דאצטריך ליה - שעיר. ורזא דא הן עשו אחי איש שעיר. כמה דאיהו בסטר דקדושה דכר ונוקבא - אוף הכי בסטר מסאבו - דכר ונוקבא. מתלא אמרי: "לכלבא ארמי ליה גרמא - ילחך עפרא דרגלך".
ג שאלו לבן זומא - מהו לסרוסי כלבא? אמר להם ובארצכם לא תעשו - כל שבארצכם לא תעשו. כמה דאצטריך עלמא להאי - הכי אצטריך עלמא להאי! ועל דא אתמר והנה טוב מאד - דא מלאך המות. לית לבטלא ליה מן עלמא. עלמא אצטריך ליה אף על גב דכתיב ביה והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו' (ישעיהו נו יא) - לא יתבטלון מן עלמא! כלא אצטריך - טוב ורע!
ד ובגיני כך אית לן ביומא דא למרמי ליה גרמא לכלבא - עד דאיהו גריר - ייעול מאן דייעול לגבי היכלא דמלכא ולית מאן דימחי בידוי. לבתר יכשכש ליה בזנביה!
ה מה כתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם (ויקרא טז כא כב)? כיון דאיהו חמי האי שעיר - תיאובתיה לגביה ולאשתכללא בהדיה, ולא ידע מאינון חובין דא נטיל שעיר. תב לגבייהו דישראל - חמי לון בלא חובין בלא פשעין - דהא כלהו שראן ברישא דשעיר. סליק לעילא ושבח לון קמי קב"ה, וקב"ה חמי סהדותא דההוא מקטרגא והואיל ותיאובתיה לרחמא על עמיה אף על גב דאיהו ידע כל עובדא - חס עליהון דישראל.
ו וכלא שריא בדא בגין דלא יתער רזא דדינא מלעילא ויתקף האי וישתצון בני עלמא. דהא דא מסטרא דדינא קשיא קא אתי - ואי יתער האי - בחובי בני אנשא אתער! דהא לית ליה אתערו לסלקא לעילא לאתערא דינא קשיא בר בדיל חובי בני נשא. דהא בשעתא דבר נש עביד חובא - אתכנש האי וכמה אלף סייען דיליה ומתכנפי תמן ונטלי ליה וסלקי לעילא - רחמנא לישזבן. ועל כלא יהב קב"ה עיטא לישראל לאשתזבא מכל סטרין. ועל דא כתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0