ח״ג סו ע״ב

פרק ל: ח״ג סו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי אבא אמר וא"ו - אמאי כליל ו' א' ו'? אלא ו' דיתיב על כורסייא כמה דאת אמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א כו). א' - סתים בגויה ולא אתגלייא. ודא הוא דכתיב בי נשבעתי נאם ה' (בראשית כב טז). בגין כך כתיב ולא אקרי. ו' בתראה - כללא דו' קדמאה. ו' בתראה הא אוקימנא דא יסוד דאיהו סיומא דגופא וכללא דיליה. ועל דא כלילן אתוון דא בדא - וא"ו - רישא וסיומא כמה דאוקימנא.
ב ותאנא תרין אתוון אינון כהאי גוונא - וא"ו - דאמינא. נו"ן - אוף הכי! ואע"ג דאוקמוה מלה - נו"ן - הכי מתפרשא. נ' כפופה - דא מטרוניתא. וסמיכא לה ו' דאיהו יסוד בגין לאתברכא מניה. ן' פשוטה - אתפשטותא דתפארת. ועל דא כלילן אתוון ומתאחדן דא בדא. ואי תימא אמאי אהדר ו' אנפוי מנ' כפופה ואהדר אנפיה לגבי ן' פשוטה? אלא בגין יקרא דמלכא אהדר אנפוי לקבליה דמלכא.
ג ותאנא מ"ם - לא כליל בגויה את אחרא, אלא מ' פתוחה ם' סתומה. מ' פתוחה - דהוא כד דכר אתחבר עמה. ם' סתומה - יובלא - דהא סתימין ארחהא, ואע"ג דמתפשטין לזמנין. ואית דמתני בהאי כמה דאת אמר גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום.
ד א"ר יצחק בשעתא דמלכא קדישא אדכר להו לישראל בגין שמיה ואהדרת מטרוניתא לאתרהא - כדין כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש. כך כהנא בשעתא דעאל ליחדא שמא קדישא ולכפרא בקודשא לזווגא למלכא מטרוניתא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'.
ה תאנא ר' יהודה אמר, כהנא אתער שלמא בעלמא לעילא ותתא. ותניא: עאל בדרגא חד - אסחי גופיה. נפיק מהאי דרגא לדרגא אחרא - אסחי גופיה. אחיד שלמא בהאי ובהאי. קדש ידוי ומתברכאן כחדא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא, ובעי לאחזאה לבושוי דיתלבש כגוונא דעובדא, דיתכוון עד דיסדר כלא כמה דאצטריך ויתברכון עלאי ותתאי.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0