ח״ג סו ע״ב

פרק לא: ח״ג סו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תאנא, ר' שמעון פתח, יו"ד בגליפוי, אתוון בסטרין אתקשרן ביו"ד. יו"ד אזיל ליו"ד, יו"ד סליק ביו"ד. יו"ד אזיל לוי"ו - מתכנשי בהו ומכוון דעתא. אתחבר ה' בוא"ו.
ב ה' עלאה אחיד בתרעוי בגלופי תכסיסין אחדא בנהירו אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק ה' ואתעטר חמשין זמנין לן' תרעין, קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטרוי - נהרין אנפין דמלכא, וא"ו אתפשט לע"ב גליפין.
ג מעטר ה' לו' בשבעין אלף וחמש מאה כתרין דמתעטרן בחד כתרא. הדא הוא דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו. ו' בתרין רישין, רישא דגולגלתא, גליפא רישא. קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא. וי' נחית לו' גליפא דגלופין בגווייהו שבעין אנפין דעטרין מעילא לתתא. ביה טאסין גביעין ופרחין - דא סליק ודא נחית. מתגלפין חד בחד.
ד אתקשר י' בה', ה' בו', ו' בה'. דא אחיד בדא כמה דאת אמר ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב (בראשית מט כד), וכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך (במדבר כד כא). כדין אתקשר כלא חד בחד דא בדא. נהרין מפתחן ונהרין אנפין כלהו. כדין כלהו נפלין על אנפייהו ומזדעזען ואמרי בריך שמא יקרא מלכותיה לעלם ולעלמי עלמין.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0