ח״ג עא ע״א

פרק מה: ח״ג עא ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תאנא א"ר יהודה, יומא חד הוו אזלי ר' חזקיה ור' ייסא באורחא. ערעו בגוש חלב והוה חריב. יתבו סמוך לבי קברי ור' ייסא הוה בידיה חד קיטרא דספר תורה דאתקרע. עד דיתבו - אתרגיש חד קברא קמייהו וצוח "ווי! ווי! דהא עלמא בצערא שכיח! הא אורייתא הכא דאתגלייא! או חייא אתו לחייכא עלן ולכספא בכסופא עלן באורייתייהו!". אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא.
ב אמר ר' חזקיה: "מאן את?" אמר ליה: "מיתא אנא. והא אתערנא לגבי ספר תורה. דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא, ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה. ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון. וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקייא - אשתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול, ומשקר בשמא דמלכא, על דאשתכח וא"ו יתיר בההוא קרא דושסעת שסע שתי פרסות (דברים יד ו). ואמרו דהואיל ושקרו בשמא דמלכא - דלא יתובון לגביהון. ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא.
ג עד דחד סבא דהוה בינייהו אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא - וכדין אתער רבי אלעזר בר' שמעון דהוה קביר עמנא ואזל ובעא בגן עדן עלייהו ואתסי עלמא. כדין שארו לן. ומן ההוא יומא דסליקו ליה לר' אלעזר מבי קברא דא ואתייהיב לגבי אבוה - לית מאן דאתער למיקם קמייהו דדמיכי חברון, דמסתפינא מן ההוא יומא דדחו לי ולחברי. והשתא אתיתון לגבן וספר תורה גביכון - אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח. וע"ד אזדעזענא דאמינא מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון.". אשתמיט רבי ייסא בההוא קיטרא דספר תורה. א"ר חזקיה "חס ושלום! לית עלמא בצערא, ואנן לא אתינן להאי".
ד קמו רבי חזקיה ורבי ייסא ואזלו. אמרי "ודאי בשעתא דזכאין לא אשתכחו בעלמא - עלמא לא מתקיימא אלא בגיניהון דמתייא". אמר רבי ייסא בשעתא דאצטריך עלמא למטרא - אמאי אזלינן לגביהון דמיתייא? והא כתיב ודורש אל המתים - ואסיר! אמר ליה: עד כען לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן. ודורש אל המתים - אל המתים דייקא - דאינון חייבי עלמא דאינון מעמין עכו"ם דאשתכחו תדיר 'מתים'. אבל ישראל דאינון זכאי קשוט - שלמה קרא עלייהו ושבח אני את המתים שכבר מתו - בזמנא אחרא, ולא השתא. שכבר מתו - והשתא אינון חיין!
ה ועוד, דשאר עמין כד אתאן למתיהון - אתיין בחרשין לאתערא עלייהו זינין בישין. וכד ישראל אתאן למתיהון - אתיין בכמה תשובה לקמי קב"ה; בתבירו דלבא, בתעניתא לקבליה. וכלא בגין דנשמתין קדישין יבעון רחמי לקמי קב"ה עלייהו, וקב"ה חייס על עלמא בגיניהון.
ו ועל דא תנינן, צדיקא - אע"ג דאתפטר מהאי עלמא - לא אסתלק ולא אתאביד מכלהו עלמין, דהא בכלהו עלמין אשתכח יתיר מחייוי! דבחייוי אשתכח בהאי עלמא בלחודוי - ולבתר אשתכח בתלת עלמין וזמין לגבייהו, דכתיב עלמות אהבוך - אל תקרי עלמות אלא 'עולמות'. זכאה חולקהון!
ז תאנא כתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט). והיתה נפש אדוני - "נשמת אדוני" מבעי ליה? אלא כמה דאמרן - דזכאה חולקהון דצדיקייא דכלא אתקשר דא בדא! נפש ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקב"ה. אשתכח דנפש צרורה בצרור החיים.
ח אמר רבי אלעזר, האי דאמרו חברייא גלותא דסספר תורה אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא אחרא אסיר, וכל שכן לבי רחוב - אמאי לבי רחוב? אמר רבי יהודה כמה דאמרן - בגין דיתערון עליה ויתבעון רחמי על עלמא. אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי! מאתר לאתר עד דאמרה מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו' (ירמיהו ט א). אוף הכא - בקדמיתא מבי כנשתא לגבי כנשתא, לבתר - לבי רחוב, לבתר - במדבר מלון אורחים. א"ר יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא - כל שכן האי.
ט תניא אמר להו ר' שמעון לחברייא, ביומאי - לא יצטרכון בני עלמא להאי! אמר ליה רבי יוסי: צדיקייא מגינין על עלמא בחייהון, ובמיתתהון יותר מחייהון. הדא הוא דכתיב וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי (ישעיהו לז לה). ואילו בחייוהי לא כתיב. אמר ר' יהודה, מאי שנא הכא דכתיב למעני ולמען דוד עבדי - דשקיל האי לגבי האי? אלא בגין דדוד זכה לאתקשרא ברתיכא קדישא דאבהתא ובגין כך כלא חד. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמייא!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0