פרק מו: ח״ג עא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא יח ג). רבי יצחק פתח: לספר בציון שם ה' ותהלתו בירושלם (תהלים קב כב). תמן תנינן שמא קדישא סתים וגליא, ואורייתא דהיא שמא קדישא עלאה סתים וגליא. וכל קרא דבאורייתא וכל פרשתא דאורייתא - סתים וגליא!
ב דתניא, אמר רבי יהודה, מחציפותא דצדקת חדא נפקן כמה טבאן לעלמא! ומאן היא? תמר. דכתיב ותשב בפתח עינים (בראשית לח יד). אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא סתים וגליא! והא אסתכלנא באורייתא כלא - ולא אשכחנא אתר דאקרי 'פתח עינים' - אלא כלא סתים ורזא דרזין הוא.
ג ותניא מאי חמאת צדקת זו לעובדא דא? אלא ידעת בביתא דחמוהי ארחוי דקב"ה היך מדבר האי עלמא עם בני נשא. ובגין דהיא ידעת - קב"ה אוקים מלה על ידהא. ואזלא הא כמה דתנינן אזדמנת הות בת שבע מששת ימי בראשית למהוי אמיה דשלמה מלכא. אוף הכא אזדמנת הות תמר לדא מיומא דאתברי עלמא.
ד ותשב בפתח עינים - מאן 'פתח עינים'? כמה דאת אמר והוא יושב פתח האהל (בראשית יח א), וכתיב ופסח ה' על הפתח (שמות יב כג), וכתיב פתחו לי שערי צדק וגו' (תהלים קיח יט). עינים - דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפאן. אשר על דרך תמנתה. מאי תמנתה? כמה דאת אמר תמונת ה' יביט. והכי אוקימנא, תמר אוקימת מלה לתתא, ופרחת פרחין ואניצת ענפין ברזא דמהימנותא,
ה ויהודה - עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. ויראה יהודה ויחשבה לזונה וגו' - כמה דאת אמר כן דרך אשה מנאפת (משלי ל כ). כי כסתה פניה - ואוקימנא כי כסתה פניה כמה דאת אמר אכלה ומחתה פיה (משלי ל כ) - אוקידת עלמא בשלהובוי ואמרה לא פעלתי און. מאי טעמא? בגין כי כסתה פניה - ולית מאן דידע אורחהא לאשתזבא מנה. ויט אליה אל הדרך - אל הדרך ממש, לאתחברא חיוורא בסומקא. ויאמר הבא נא אבא אליך וגו' - הא אוקימנא הבה בכל אתר.
ו כי לא ידע כי כלתו היא. כי כלתו היא דעלמא! מתרגמינן ארי שצייתא דעלמא היא. מאי טעמא לא ידע? בגין דהא מנהרן אנפהא לקבלא מניה ואזדמנא לאתבסמא ולרחמא עלמא. כי כלתו היא - דא כלה ממש דכתיב אתי מלבנון כלה.
ז ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי - השתא כלה בעיא תכשיטהא. ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן (בראשית לח יז). למלכא דהוה ליה ברא מאמהו חדא ואזיל בהיכלא. בעי מלכא לאתנסבא במטרוניתא עלאה ולאעלאה בהיכליה. אמרה "מאן יהיב ליה לדין בהיכליה דמלכא?!". אמר מלכא, מכאן ולהלאה אשדר ואתריך לברא דאמהו מהיכלא דילי.
ח כך נמי הכא - אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. והא אוקימנא בלא תבשל גדי. וכל אינון בסטרא דבכור בהמה קא אתו. ועל דא לא כתיב "אנכי אתן" אלא אנכי אשלח - אתריך ואשדר ליה דלא ישתכח בהיכלי.
ט ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך - אלין אינון סימניך דמטרוניתא דאתברכא מן מלכא בזווגהא. ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך. אלין אינון קטרי עלאי, תכשיטהא דכלה, לאתברכא מתלתא אלין 'נצח הוד יסוד'. וכלא אשתכח בתלתא אלין. וכלה מנצח הוד יסוד מתברכא. מיד ויתן לה ויבא אליה ותהר לו. ויהי כמשלש חדשים - מאן משלש חדשים? בתר די תלתון ירחיא. והא תלת ירחין אוקימנא, והכא כמשלש חדשים - דשארי ירחא רביעאה לאתערא דינין בעלמא בחובי בני נשא, והיא ינקא מסטרא אחרא. ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך - הא כלה בסטרא אחרא אשתכחת. מה כתיב? הוציאוה - כמה דכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ותשרף - בשלהובי טיהרא בגלותא. מה כתיב היא מוצאת - לאתמשכא בגלותא. והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו - "לאיש אשר אלה ממנו" לא כתיב, אלא לאיש אשר אלה לו - דיליה סימנין אלין משתכחין אנכי הרה. מיד ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. צדקה ודאי ושמא גרים. מאן גרים לה שמא דא? הדר ואמר ממני דכתיב כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. צדקה - צדק ה'. ממני נטלת שמא דא, ממני ירתא, ממני אשתכחת.
י אמר ר' יוסי, מאי טעמא חמיה כתיב באתר חד, יהודה באתר אחרא? א"ל כלא אתקטר דא בדא! חמיה - באתר עלאה תלי.
יא אמר ר' אלעזר, פרשתא דא אוקימנא ברזא עלאה בכמה גוונין כד יסתכלון מלי. מנה ישתמע רזין דאורחוי דקב"ה ודינוי בכל אתר. והיא ידעת ואקדימת גרמאה למלה דא לאשלמא אורחוי דקב"ה בגין דינפקו מנה מלכין שליטין וזמינין לשלטאה על עלמא! ורות כהאי גוונא עבדת!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0