ח״ג עב ע״א

פרק מז: ח״ג עב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר ר' אבא, פרשתא דא ברזא דחכמתא דאורייתא אתקשרא, וכלא סתים וגליא! ואורייתא כלא כהאי גוונא אשתכחת. ולית לך מלה באורייתא דלא רשים בה שמא קדישא עלאה דסתים וגליא! בגיני כך - סתימי דאורייתא קדישי עליונין ירתין לה, ואתגלייא - בשאר בני עלמא. כגוונא דא כתיב לספר בציון שם ה' ותהלתו בירושלם - דהא בציון במקדשא שרי לאדכרא שמא קדישא כדקא חזי. ולבר - בכנויו. ועל דא כלא סתים וגליא. תאנא כל מאן דגרע את חד מאורייתא או יוסיף את חד באורייתא - כמאן דמשקר בשמא קדישא עלאה דמלכא!
ב אמר ר' יצחק, עובדא דמצרים פלחין לשפחה כמה דאוקימנא. עובדא דכנען פלחין לההוא דאקרי שבי אשר בבית הבור (שמות יב כט). ועל דא כתיב ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה). בגין כך כלהו מכדבין במלין קדישין ועבדין עובדין בכלא. בגיני כך כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'. רבי יהודה אמר, דעבדין זינין בישין לסאבא ארעא כמה דאת אמר ולא תטמא את אדמתך (דברים כא כג), וכתיב ותטמא הארץ (ויקרא יח כה):
ג כמעשה ארץ מצרים וגו' (ויקרא יח ג). ר' חייא פתח לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה (איוב לח יג). תאנא - זמין קב"ה לדכאה לארעיה מכל מסאבותא דעמין עכו"ם דסאיבו לה, כהאי מאן דאחיד בטליתיה ואנער טנופא מניה. וכל אינון דאתקברו בארעא קדישא - למשדי לון לבר. ולדכאה ארעא קדישא מסטרא אחרא. כביכול דהוה מתזנא לשאר רברבי עמין, ולקבלא מסאבותא דילהון ולדברא לון. וזמין לדכאה לה ולאעברא לון לבר.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0