ח״ג עג ע״א

פרק נ: ח״ג עג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ר' שמעון פתח: זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכתיב וכל עבד איש וגו', וכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב מג מה). ומאי פסחא דאיהו בשרא למיכלא - על דאתרמיז במלה קדישא - אסיר לכל הני למיכל ביה ולמיהב להו למיכל עד דאתגזרו, אורייתא דהיא קדש קדשים דקודשא שמא עלאה דקב"ה - על אחת כמה וכמה!
ב ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוהי, אמר ליה הא תנינן אסור ללמד תורה לעכו"ם, ושפיר אתערו חברייא דבבל דכתיב לא עשה כן לכל גוי. אבל כיון דאמר מגיד דבריו ליעקב - אמאי חקיו ומשפטיו לישראל? אמר ליה, אלעזר תא חזי! זכאין אינון ישראל דחולקא עלאה קדישא דא נטע בהו קב"ה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב) - לכם ולא לעמין עכו"ם.
ג ובגין דאיהי גניזא עלאה יקירא שמיה ממש - אורייתא כלא סתים וגליא ברזא דשמיה. ועל דא ישראל בתרין דרגין אינון - סתים וגליא! דתנינן ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא - קב"ה אורייתא וישראל. וכל חד - דרגא על דרגא - סתים וגליא. קב"ה - דרגא על דרגא, סתים וגליא. אורייתא הכי נמי - סתים וגליא. ישראל הכי נמי - דרגא על דרגא! הדא הוא דכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. תרין דרגין אינון - יעקב וישראל - חד גליא וחד סתים.
ד מאי קא מיירי? אלא כל מאן דאתגזר ואתרשים בשמא קדישא - יהבין ליה באינון מלין דאתגליין באורייתא; כלומר מודיעין ליה ברישי אתוון ברישי פרקין. יהבין עליה חומרא דפקודי אורייתא. ולא יתיר. עד דיסתלק בדרגא אחרא. הדא הוא דכתיב מגיד דבריו ליעקב. אבל חקיו ומשפטיו לישראל דאיהו בדרגא עלאה יתיר. וכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב וגו' - חקיו ומשפטיו לישראל - אלין רזי אורייתא ונמוסי אורייתא וסתרי אורייתא, דלא יצטרכון לגלאה אלא למאן דאיהו בדרגא עלאה יתיר כדקא חזי.
ה ומה לישראל האי - לעמין עכו"ם - עאכ"ו! וכל מאן דלא אתגזר ויהבין ליה אפילו את זעירא דאורייתא - כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה! דכלא בהאי תליא. ודא בדא אתקשר דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו לג כד).
ו תא חזי כתיב וזאת התורה אשר שָׂם משה לפני בני ישראל (דברים ד מד). לפני בני ישראל שָׂם - אבל לשאר עמין לא שָׂם. בגין כך דבר אל בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר, וכן כלהו. ינוחון אבהן דעלמא - אינון הלל ושמאי - דהכי אמרו לאונקלוס, ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר!
ז ותא חזי מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי - אל"ף בית. דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסולכתנו, ולסלקא ליה ברעותא, וכל שכן למללא בפומיהון! ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא! בגין דאינון סתימין דשמא קדישא! ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאלף. ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכורסייא יקרא דמלכא - תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאלף. קיומא דעלמין כלהו, וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא.
ח ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן - כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אלף. מכאן ולהלאה - שארי לאתפשטא אלף בבית. ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף!
ט בגיני כך אורייתא קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי. ומאן דאתגזר - אתקשר בההוא קשרא דמהימנותא. ומאן דלא אתגזר ולא אתקשר ביה - כתיב ביה וכל זר לא יאכל קדש, וכל ערל לא יאכל בו. דהא אתער רוח מסאבא דמסטריה ואתי לאתערבא בקדושה. בריך רחמנא דפריש לישראל בנוי רשימין ברשימא קדישא - מנייהו ומזוהמא דלהון! עלייהו כתיב וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת (ירמיהו ב כא). ובגיני כך תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ) - ולא לאחרא. תורת אמת לזרע אמת. אתא ר' אלעזר ונשקיה על ידוי.
י ר' חזקיה אמר כתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו וגו' (שמואל א יב כב). כי לא יטוש ה' את עמו - מאי טעמא? בעבור שמו הגדול - בגין דכלא אתקשר דא בדא. ובמה אתקשרו ישראל בקב"ה? בההוא רשימא קדישא דאתרשים בבשריהון!, ובגיני כך לא יטוש ה' את עמו. ולמה? בעבור שמו הגדול דאתרשים בהו.
יא תאנא, אורייתא אקרי ברית וקב"ה אקרי ברית, והאי רשימא קדישא אקרי ברית. ועל דא כלא אתקשר דא בדא, ולא אתפרש דא מן דא. אמר ליה ר' ייסא: אורייתא וישראל - שפיר. אבל קב"ה מנלן דאקרי ברית? אמר ליה דכתיב ויזכור להם בריתו (תהלים קו מה) - והא אתיידע והא אתמר.
יב ואת חקותי תשמרו - חקותי אלין אינון נמוסי מלכא. משפטי - אלין אינון גזרי אורייתא. ר' יהודה אמר כל אינון נמוסין מאתר דאקרי 'צדק' אקרון חקותי, ואינון 'גזרת מלכא'. ובכל אתר דאקרי 'משפט' - אקרון 'דינא דמלכא' דאיהו מלכא קדישא קב"ה, מלכא דעלמא כלא דיליה הוא, דהוא מלכא קדישא באתר דתרין חולקין אחידן דא בדא. ועל דא כתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). ואינון דינא ורחמי. ובגיני כך חק ומשפט. ועל דא כתיב חקיו ומשפטיו לישראל - לישראל ולא לשאר עמין.
יג בתריה מה כתיב? לא עשה כן לכל גוי. ותנינן אע"ג דאתגזר ולא עביד פקודי אורייתא - הרי הוא כעכו"ם בכלא, ואסיר למילף ליה פתגמי אורייתא. ועל דא תנינן מזבח אבנים (שמות כ כא) - דא מזבח אבנים ממש והא קשיו דלביה - באתריה קיימא וזוהמא לא אתפסק מניה. בגיני כך - לא סליק בידיה ההוא גזירו ולא מהניא ליה. ועל דא כתיב כי חרבך הנפת עליה ותחללה (שמות כ כא).
יד בגיני כך לא עשה כן לכל גוי סתם, ומשפטים בל ידעום לעלם ולעלמי עלמין. מלה זעירא לא יהבינן להו - כל שכן רזי אורייתא ונמוסין דאורייתא! וכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0