פרק מט: ח״ג עב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם וגו' (ויקרא יח ד). רבי אבא אמר - זכאה חולקא דישראל - דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ובגין רחימותא דיליה עלייהו - יהיב לון נימוסין דקשוט, נטע בהו אילנא דחיי, אשרי שכינתא בינייהו. מאי טעמא? בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא בבשריהון, ואשתמודען דאינהו דיליה מבני היכליה.
ב ובגיני כך - כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא בבשריהון - לאו אינון דיליה! ואשתמודען דכלהו מסטרא דמסאבותא אתיין! ואסיר לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במלוי דקב"ה, ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא. בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה. וכל את דאורייתא - מתקשרא בשמא קדישא! וכל מאן דלא אתרשים ברשימא קדישא בבישריה - אסיר לאודעא ליה מלה דאורייתא. וכל שכן לאשתדלא ביה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0