פרק סא: ח״ג עז ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תאנא, בתר דאסתלקו קין והבל - אתהדר אדם לאנתתיה ואתלבש ברוחא אחרא ואוליד לשת. מכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא, ואסגי קב"ה חסד בעלמא, ובכל חד אתילידת נוקבא עמיה לאתישבא עלמא כגוונא דלעילא. והא אוקמוה חברייא בסתימאה דמתני' דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' חסד הוא (ויקרא כ יז) - חסד הוא ודאי. ובתר דשארי חסד - גזעין ושרשין נפקן מתחות לעילא, ואתפרשן ענפין וקריב אתרחק. כדין - ענפא אסגי ואתי לאתחברא בזווגא חד באילנא. האי בקדמיתא! האי בסתימא דעלמא! בגין דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג). אבל מכאן ולהלאה - בני נשא דישתכחון ביה - ונכרתו לעיני בני עמם (ויקרא כ יז):
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0