פרק סב: ח״ג עז ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תאנא' ערות אחות אביך - כמה דאתגלייא בסתימא! כתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו'. זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעי ארחוי דקב"ה ואזלין בהו ואשתמודען גבייהו זכאה חולקיהון!
ב תאנא, אתעברת ה"א עלאה ברחימותא וחביבותא דלא מתפרש מנה יו"ד לעלמין. אתעברת ואפיקת וא"ו. לבתר קאים קמה וינקא ליה. ודא וא"ו כד נפקא - בת זוגו נפקת עמיה. אתייא חסד - אתער גביה ופריש לון. ונפקו גזעין מתחות לעילא, ואתפשטו ענפין, ואסגיאו ואתעבידת ה"א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא - עד דאזדווגת באילנא עלאה, ואתחברו וא"ו עם ה"א. מאן גרים לון? חסד הוא - חסד הוא ודאי דחבר לון כחדא!
ג יו"ד עם ה"א עלאה - לא תלייא חבורא דלהון בחסד אלא במזלא תלייא חבורא דלהון! וחביבותא דלהון דלא מתפרשן לעלמין. יו"ד אתקשר בה"א. וה"א אתקשר בוא"ו. וא"ו אתקשר בה"א. וה"א אתקשר בכלא. וכלא חד קישורא הוא וחד מלה - לא אתפרשו דא מן דא לעלמין. כביכול מאן דגרים פרודא - כאילו חרב עלמא ואקרי ערייתא דכלא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0