ח״ג פט ע״א

פרק ו: ח״ג פט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א לא יקרחה קרחה בראשם (ויקרא כא ה). ר' יוסי אמר לא יקרחה בה' מאי טעמא? אלא ההוא שמן עלאה דאיהו משח רבות קודשא דאשלים לכל שבעה יומין, כמה דאתמר דכתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). ההוא שמן עלאה אתעדי מניה ואתקרח אי איהו אפגים רישיה. בגין דרישא דכהנא עלאה - ההוא שמן עלאה הוי. ועל דא לא לבעי ליה לכהנא דלתתא לאחזאה ביה בגרמיה פגימו כלל והא אתמר. ובג"כ כתיב בה"א.
ב פתח ואמר: בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א). בשוב ה' את שיבת - דא בגלות בבל אתמר. דלא אשתכחו יתיר בגלותא אלא שבעין שנין דכתיב כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כט י). וכתיב היינו כחולמים - מאי כחולמים? אלא הא אתערו חברייא דאיכא שבעין שנין בחלמא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0