פרק ז: ח״ג פט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ותא חזי כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). מאן שבעת ימים? הא אתמר - ההוא אתר עלאה דהיא כללא דכל שיתא אחרנין אקרי שבעת ימים ואקרי תשובה. תנינן מאן דיתיב בתעניתא בשבתא - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא דאפילו אסתכמו עליה לביש - ההוא גזר דינא אתקרע. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה בההוא יומא בכללא דכלהו דאקרי שבעה ואקרי תשובה - בגין כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזר דינא בכלהו. ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.
ב כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי שבעת ימים. אי פגים רישיה - ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו - אקרח מניה כל ההוא קדושה דכולהו דשריא עליה. ועל דא אזדהרו דלא יקרחה קרחה בראשם וישתכחו פגימין מכלא. ובגין כך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא, כל שכן ההוא דאיהו עלאה מכלהו.
ג א"ר אבא כאן בה"א תתאה כאן בה"א עלאה! כהן גדול דאיהו עלאה מכלהו - בה"א עלאה, דכתיב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו' (ויקרא כא י) - ומלא ידו וגו' דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג). כהנא אחרא בה' תתאה דכתיב לא יקרחה קרחה בראשם (ויקרא כא ה) וכתיב בתריה ולא יחללו שם אלהיהם (ויקרא כא ו) - והאי שם הא ידיעא איהו. ובגין כך כתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את הבגדים כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0