פרק ח: ח״ג פט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ר' אבא פתח ואמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם (דניאל ט ז). זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ומגו רחימותא דלהון - יהיב להו אורייתא דקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל ביה בקב"ה; דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה, ומאן דאתרחק מאורייתא - רחיקא הוא מקב"ה.
ב תא חזי לך ה' הצדקה - כמה דאת אמר לך ה' הגדולה והגבורה (דה"א כט יא). מאן צדקה? אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה, והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים - אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה - אמת קשוט, ונהורא דכלא ונהורא דאנפין חידו כלא. בשת - כסיפא, רחיקו דקשוט. מאן דאכסיף בגין דאמת (דאיהו צדקה) אתרחק מניה; רחיקו דאנפין נהירין.
ג תא חזי כהנא עלאה - בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא, אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב אני חלקך ונחלתך (במדבר יח כ), וכתיב ה' הוא נחלתו (דברים יח ב). ועל דא בעי לאתחזאה שלים בכלא, בגרמיה בלבושיה, דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר..
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0