פרק טו: ח״ג צא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חייא פתח: ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו (שופטים ה ד). תא חזי זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקב"ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון 'קדישין - עם קדוש'. וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי 'קדש' דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיהו ב ג), כמה דאוקימנא. דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ורשימין בשמיה ואינון דיליה, כמה דאת אמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז כג). ועממין לא מתדבקין ביה ולא אזלין בנימוסיה, ורשימא קדישא אעדיאו מנייהו עד דאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא.
ב ותא חזי בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל - זמין בה לבני עשו. אמר לון "בעאן אתון לקבלא אורייתא?". בההיא שעתא אתרגיזת ארעא קדישא ובעיא לאעלא לנוקבא דתהומא רבה. אמרה קמיה: מארי דעלמא! פסטירא דחדווה תרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא - קלטינא קמי ערלין דלא רשימין בקיומך?!
ג אמר לה קב"ה: כורסייא כורסייא! ייבדון אלף אומין כוותייהו, וקיימא דאורייתא לא יזדמן קמייהו! הדא הוא דכתיב ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה ודאי, בגין דאורייתא לא אתיהיבת אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא. ומאן דאליף אורייתא למאן דלא אתגזר - משקר בתרי קיימי! משקר בקיימא דאורייתא, ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל. דאורייתא להאי אתר אתיהיבת ולא לאחרא.
ד רבי אבא אמר משקר בתלת דוכתי עלאי! משקר בתורה, משקר בנביאים, משקר בכתובים. משקר בתורה דכתיב וזאת התורה וגו' (דברים ד מד). משקר בנביאים דכתיב וכל בניך למודי ה' (ישעיהו נד יג) - אינון למודי ה' ולא אחרא. וכתיב חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח טז) - אינון ולא אחרא. משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל (תהלים עח ה), וכתיב אך צדיקים יודו לשמך (תהלים קמ יד). מאן צדיקים? דא צדיק וכנסת ישראל - דמאן דלא אתגזר ולא עאל בקיומא דלהון - לא יודון לשמיה קדישא דהיא אורייתא. א"ר חייא, כיון דאתגלי קב"ה על טורא דסיני למיהב אורייתא לישראל - שכיכת ארעא ותבת בנייחא. הדא הוא דכתיב ארץ יראה ושקטה (תהלים עו ט).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0