פרק טז: ח״ג צא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי בר נש דאתיליד - לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד דאתגזר. כיון דאתגזר - אתער עליה אתערותא דרוחא דלעילא. זכי לאתעסקא באורייתא - אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ועביד פקודי אורייתא - אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ואתנסיב, זכי ואוליד בנין ואוליף לון ארחוי דמלכא קדישא - הא כדין הוא אדם שלים. שלים בכלא.
ב אבל בהמה דאתילידת - בההיא שעתא דאתילידת - ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא דאתילידת ואתמנא עליה! ובגין כך כתיב שור או כבש או עז כי יולד (ויקרא כב כז). "עגל או טלה או שעיר או גדי" לא אתמר - אלא שור או כשב או עז - ההוא דאית ליה לסופא אית ליה בשעתא דאתיליד.
ג והיה שבעת ימים תחת אמו - בגין לאתישבא ביה ההוא חילא ואתקיים ביה. ובמה יתקיים ביה? כד ישרי עליה שבת חד. ואי לא - לא יתקיים. ולבתר דיתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן אשה לה' - בקיומא דשבת חד דאעבר עליה.
ד ובר נש - בקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא דהאי עלמא וחילא דיליה. בתר דאתגזר - אתער עליה אתערותא דרוחא עלאה. וכנסת ישראל אעבר עליה וחמאת ליה ברשימא קדישא, ואתערת עליה ושרייא עליה רוחא דההוא עלמא קדישא, כמה דאת אמר ואעבור עליך ואראך מתבוסת בדמיך וגו' (יחזקאל טז ו). בדמיך - בתרי.
ה ואי תימא התם כד נפקי ישראל ממצרים דשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה - כדין כתיב בדמיך חיי - הכא מאי בדמיך? אלא תרין - חד דמילה וחד דפריעה. חד דגזירו דכנסת ישראל, וחד דפריעה בצדיק יסוד עולם. ואלין תרין דמין דבר נש קאים בגינייהו בקיומא דעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב בדמיך חיי.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0