ח״ג צ ע״ב

פרק יג: ח״ג צ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (ויקרא כא יז). ר' יצחק אמר בגין דאיהו פגים, ומאן דאיהו פגים לא אתחזו לשמשא בקודשא. והא אוקמוה דבר נש דאשתכח פגים - לית ביה מהימנותא, וההוא פגימו אסהיד עליה. כל דען כהנא דבעייא לאשתכחא שלים, מאריה דמהימנותא יתיר מכלא, והא אוקמוה.
ב ר' אלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי, והוא הוה אמר "זילגא דבקסטירא בעינא שכיח". אדהכי אעבר חד בר נש פגים מעיניה חד. אמר חמוי: נשאל להאי. אמר: פגים הוא ולאו מהימנא! אמר: נשאל בהדיה. אתו שאילו ליה, אמרו ליה: טופקא מאן הוא בעלמא? אמר: עתירא. אבל דישליף בהדיה אנא מכלהו. אמר ר' אלעזר: במלוי אשתמע דלאו מהימנותא גביה ולאו בר מהימנא הוא. תא חזי קב"ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב דהא קדושה דלעילא לא שריא באתר פגים.
ג פתח ואמר לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה (ישעיהו ח כ). לתורה ולתעודה - מאן הוא תורה ומאן הוא תעודה? אלא תורה - דא תורה שבכתב. תעודה - דא תורה שבעל פה. תורה שבע"פ לא שריא באתר פגים דהא מתורה שבכתב אתבני. כתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח טז). צור תעודה - דא תורה שבע"פ בגין דתמן אתצר צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא דחיי דלעילא למהוי כלא חד.
ד ומתמן לתתא אתפרשן אורחים ושבילים ומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו. הדא הוא דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.
ה חתום תורה - חתימה דאורייתא דאיהי תורה שבכתב. באן אתר? בלמודי - אלין נביאי, כמה דאת אמר ויקם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז (מ"א ז כא). ומתמן אתפרשן אורחין לנביאי מהימני, וקיימי אלין בקיומא לגופא לשית טהירין. הדא הוא דכתיב שוקיו עמודי שש (שה"ש ה טו). וכלא לא קיימא אלא בשלימו. ולא שרייא קדושה דכלא אלא בשלימו. כד מתחבראן דא בדא - כלא הוא שלים. כלא הוא חד, לא אתפגים אתר. ועל דא אקרי כנסת ישראל שלם כמה דאת אמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח), ויהי בשלם
ו סכו (תהלים עו ג). ובג"כ לא שרייא כלא אלא באתר שלים. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב. כגוונא דא קרבנא דביה מומא לא יתקריב. מאי טעמא? דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם (ויקרא כב כ). ואי תימא - הא קודשא בריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב ואת דכא ושפל רוח (ישעיהו נז טו)?! האי אתר שלים יתיר הוא מכלא) בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא, גאותא עלאה. ודא הוא שלים. אבל לא כתיב "ואת עור ושבור וחרום ושרוע", אלא ואת דכא ושפל רוח - מאן דמאיך גרמיה קב"ה זקיף ליה.
ז ובגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא - בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים. ועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (ויקרא כא יז).
ח תו פתח ואמר: וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע (מלאכי א ח) - וכי קב"ה אמר אין רע - אי הכי טוב הוא. אלא סיפיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על גבי מדבחא ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקב"ה דא או אחרא, ואינון הוו דאמרי אין רע, וקב"ה אתיב להון ההוא מלה דהוו אמרי. אמר: "ישראל! אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני 'אין רע', מאי אכפת ליה לקב"ה".
ט סופיה דקרא מה כתיב הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך - בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון משדרין ליה בפגימא או לאו?! הירצך או הישא פניך בההוא דורונא?! כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא - הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר! דודאי בר נש דאיהו פגים - פגים הוא מכלא, פגים הוא ממהימנותא. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב (ויקרא כא יח).
י אמר רבי יוסי זמין קב"ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין בכלא, דלא יהא בהון מארי דמומין כלל. בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא. הדא הוא דכתיב ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד). דבר אחר:
יא כד יתערון מעפרא - כמה דעאלו הכי יקומון. חגרין או סומין עאלו - חגרין וסומין יקומון. בההוא לבושא. דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר קב"ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה. וכדין יהא עלמא שלים בכלא. כדין ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0