פרק לט: רעיא מהימנא · ח״ג צג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א לחדש וגו' - פקודא [מ"ב] דא לתקוע שופר בראש השנה דהוא יומא דדינא לעלמא, כמה דאוקימנא. והא אוקמוה דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא ד). והא אתמר דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא, בגין דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא - אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא.
ב ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא? אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא שוי קב"ה למתבע דינא על כל עלמא, ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין דעלמא, דהא קב"ה עביד ליה ושוי ליה קמיה למהוי דחילו דקב"ה סלקא ושריא על כלא. ורזא דא והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג יד). מאי עשה? עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא. וכל דא בגין דידחלון מקמי קב"ה כלא. ודא איהו סנטירא דתבע חובי בני נשא ותבע דינא ותפיס בני נשא וקטיל לון ואלקי לון. כלא כמה דנפיק מן דינא!
ג כגוונא דההוא ממונה בית דין דלתתא דאתייהיב ליה רשו לאדכרא קמי בי דינא פלוני עבד כך ופלוני עבר על כך, ולמתבע עלייהו דינא. ותנן - רשו אתייהיב לההוא ממונה בית דין לאנעלא על בי דינא פתחא עד דיגזרון דינא על כל מה דאיהו תבע. ולית רשו לבית דין לדחייא ליה בגין כי אני ה' אוהב משפט (ישעיהו סא ח), ואיהו בעי דעלמא יתקיים בדינא ולמנדע דאית דין ואית דיין.
ד כהאי גוונא שוי קב"ה קמיה להאי דאיהו תבע דינא קמי מלכא על כל בני עלמא. ובהאי יומא אתייהיב ליה רשו לכסאה פתחא דמלכא וסיהרא אתחפיא לגו - עד דיתגזר דינא על כל בני עלמא! ואע"ג דכלא אתגלי קמי קב"ה - לא בעי אלא בדינא.
ה כלא כגוונא חדא, עילא ותתא, אתקין כרסייא דדינא בהאי יומא וסנטירא אתא ותבע דינא על כל עובדי בני עלמא - כל חד וחד כפום ארחוי וכפום מה דעבד. וסהדין אתיין וסהדי על כל עובדי בני עלמא, ואלין אינון עיני ה' דאינון משטטי בכל עלמא. וכמה אינון עיני ה' דלית לון חושבנא דקא אזלי ומשטטי בכל עלמא וחמאן כל עובדי בני עלמא.
ו ווי לאינון דלא משגיחין ולא מסתכלין בעובדיהון! דהא לגבייהו קיימין אלין סהדי מלכא ומשגיחין וחמאן כל מה דאינון עבדין וקאמרי! דהא אינון סלקי וסהדי קמה מלכא. והאי סנטירא קאים קמי מלכא ותבע דינא פלוני עבר דינא, פלוני עבד כך, והא הכא סהדי!. ועד דקב"ה לא שאיל לון - לית לון רשו לסהדא. כדין אינון סהדי סהדותא
ז וכלא אכתיב קמי מלכא בפתקא. בבי מלכא אית חד היכלא. היכלא דא מליא אשא חוורא, והאי אשא מתגלגלא בפלקא ולהיט שביבין והאי לא פסיק לעלמין. לגו האי היכלא אית היכלא אוחרא - מליא אשא אוכמא דלא פסיק לעלמין. תרין סופרין קיימין תדיר קמי מלכא. בשעתא דדינא - סהדין כל סהדי קמי מלכא. אינון סופרין נטלין מההוא פלקא דאשא חוורא וכתבי עליה בההוא אשא אוכמא.
ח וכדין מלכא אחמיץ דינא עד זמנא ידיעא - דילמא בין כך ובין כך יהדרון בתשובה. אי יהדרון - פתקין נקרעין. ואי לאו - מלכא יתיב וכל אינון דבי זכותא קיימי קמיה. כרוזא קם וכריז פלוני עבד כך - מאן יוליף עליה זכות?. אי אית מאן דיוליף עליה זכות - יאות. ואי לאו - הא אתמסר לסנטירא.
ט וכלא ידע קב"ה. אמאי אצטריך לכל דא? אלא בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא! אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט, וניחא קמיה מאן דאשתזיב מן דיניה. ואי תימא מנא לן? האי אתמסר לחכימין. ואפילו למאן דלא ידעי - מאן דבעי לאסתכלא - ישגח במה דאיהו באתגלייא וידע במה דאיהו בסתרא. דהא כלא כגוונא חדא! כל מה דפקיד קב"ה בארעא - כלא איהו כגוונא דלעילא.
י יומא דראש השנה איהו יומא דדינא, ומלכא יתיב בכרסייא דדינא. סנטירא קא אתי וחפי פתחא דמלכא ותבע דינא. ואע"ג דקב"ה רחים ליה לדינא כמה דאת אמר כי אני ה' אוהב משפט (ישעיהו סא ח) - נצח רחימו דבנוי לרחימו דדינא. ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו - פקיד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא בההוא שופר.
יא סלקא ההוא קלא כלילא באשא ורוחא ומיא ואתעביד מנייהו קלא חדא, ואתער קלא אחרא לעילא. כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא - כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי.
יב ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא - כל חד כפום ארחוי. דהא בההוא שעתא ותכהין עיניו מראות (בראשית כז א) - דנפק מניה מאן דאחשך אפי בריין, ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי (בראשית כז ג ד).
יג ורבקה אמר אל יעקב בנה רחימא דנפשה, בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה. ויעקב אתער מתתא - מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב - בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה. ויגש לו ויאכל ואתכליל דא בדא. כיון דאתכליל בהדיה - ויבא לו יין (בראשית כז כה) - דא יין דמנטרא, יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי. כדין וירח את ריח בגדיו - צלותין דסלקין ובעותין. ויברכהו - נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי.
יד כיון דאיהו אתכליל ביעקב - כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין - אתבדרו ולא אשתכחו תמן. וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן. (בראשית כז ל) ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין, ועשו אחיו בא מצידו - טעין טועני מעובדי דעלמא. ויעש גם הוא מטעמים - חדיד לישניה למטען טענות, אתקין סהדי, ויבא לאביו. ויאמר יקום אבי - יתער בדינוי. ויאכל כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא.
טו ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה. ויאמר מי איפה הוא הצד ציד בכמה צלותין ובעותין. ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה וגו' (בראשית כז לד) דחמי דהא צידו לא הוה כלום. עד לבתר דאמר ליה הנה משמני הארץ יהיה וגו' - אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין. ודא קשיא ליה מכלא. וישטום עשו את יעקב למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר.
טז ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים - עריק לאשתזבא מניה. תב בתיובתא, שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי ראש השנה ויום הכפורים. כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש - כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון. מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב ח) - ואסגי בצלותין ובעותין - ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וגו' (בראשית לב י). עד דנטיל עיטא ואמר כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני. ויקח מן הבא בידו מנחה וגו' עזים מאתים ותישים עשרים וגו'
יז גמלים וגו' - כך הוא סטרא דיליה. גמלים הוא נחש כמין גמל. בשעתא דפתי סמאל לאדם ארכיב על נחש כמין גמל. תנינן מאן דחמי גמל בחלמיה מיתה נקנסה עליו מלמעלה ואשתזיב מינה. וכלא חד.
יח וכדין אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב. ויעקב לא בעא דובשיה ועוקציה - יעבר נא אדוני לפני עבדו (בראשית לג יד). כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו - אימתי? בשעת נעילה, דהא אתפרש מעמא קדישא וקב"ה שביק לחוביהון וכפר עלייהו. כיון דההוא מקטרגא אזל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו - בעי קב"ה למחדי בבנוי. מה כתיב? ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו' על כן קרא שם המקום סכות (בראשית לג יז). כיון דיתבו בסכות - הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי. זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי! פקודא [מ"ג] דא לאתענאה ביומא דכפורי לאכנעא גופא ונפשא ברזא דה' ענויין דה' דרגין דיומא דכפורי.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0