פרק מ: רעיא מהימנא · ח״ג צה ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי בהאי יומא אתכסייא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש דישראל תייבין כלהו בתיובתא שלימתא, ואימא עלאה תאבת ונהרת לה. והאי יומא - נהירו דאימא נטלא ואשתכח חידו בכלא. ועל דא כתיב יום הכפורים הוא - "יום כפור" מבעי ליה?! מאן יום הכפורים? אלא בגין דתרי נהורין נהרין בחד. בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה. ובהאי יומא - מנהורא עלאה נהיר, ולא מנהורא דשמשא. ובגין כך בכסה ליום חגנו כתיב.
ב רבי אבא שלח ליה לר' שמעון. אמר: אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא? שלח ליה וגם אמנה ואחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. אתרגיש רבי אבא. ארים קליה בכה ואמר: רבי רבי! בוצינא קדישא! ווי ווי לעלמא כד תפוק מניה! ווי לדרא דיהון בעלמא כד תסתלק מנהון וישתארון יתמין מנך! אמר ליה רבי חייא לר' אבא: האי דשלח לקבלך מאי קאמר?
ג אמר ודאי לאו זווגא דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עלאה. וכד אתנהרא מניה - קרינן לה קדש דהא מבי אבא נטלא האי. וכדין מזדווגי כחדא בגין דמלכא קדש אקרי דכתיב קדש ישראל לה' - דנטיל מאתר דאקרי קדש. כדין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי - דהא מבי אבא שמא דא ולא מבי אמא. ועל דא ותהי לי לאשה - לאזדווגא כחדא בזמנא דא ולא בזמנא אחרא. בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא. ויום הכפורים אוכח! דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח - דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא. אמר רבי חייא: ודאי זכאה דרא דר' שמעון שארי בגויה! זכאין אינון דקיימין קמיה כל יומא!
ד א"ר אבא: בראש השנה נברא אדם וקאים בדינא קמי מאריה ותב בתיובתא וקביל ליה קודשא בריך הוא. אמר ליה "אדם! אנת תהא סימנא לבניך לדרי דרין! בהאי יומא קיימין בדינא - ואי יתובון - אנא אקבל לון ואיקום מכורסייא דדינא ואתקיים על כורסייא דרחמי וארחם עלייהו". ודוד אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני (תהלים קטז א), ועל דא כתיב כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל ד), וכתיב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים לו י):
ה אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם (ויקרא כג כז). רבי חייא פתח לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב א). לדוד משכיל - הא תנינן בעשרה זיני זמרא אתתקן ספר תהלים בנצוח. בנגון. במשכיל. במכתם. במזמור. בשיר. באשרי. בתפלה. בהודאה. בהללויה. ועלאה מכלהו הללויה והא אוקמוה.
ו הכא משכיל - אתריה ידיע. מהו משכיל? מייא דאחכימו לאינון דשתו להו. דמשתדלין בההוא אתר דאקרי משכיל, כמה דאת אמר משכיל על דבר ימצא טוב (משלי טז כ). ובגין דאקרי הכי - תליא ביה סליחה חירו דחירין, הדא הוא דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
ז מאי כסוי חטאה? הא אוקמוה דהוא כסוי מבר נש ההוא חטאה דחב לקב"ה ואודי קמי קב"ה. אבל תא חזי כד בר נש חטי וחב זמנא חדא ותרין ותלתא ולא אהדר ביה - הא חובוי באתגלייא אינון, ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא, וכרוזי אזלין קמיה ומכרזי "אסתלקו מסחרניה דפלנייא! נזיף הוא ממאריה! נזיף הוא לעילא, נזיף הוא לתתא! ווי ליה דפגים דיוקנא דמאריה! ווי ליה דלא חייש ליקרא דמאריה! קב"ה גלי חוביה לעילא" - הדא הוא דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו (איוב כ כז). וכד בר נש אזיל בארחא דמאריה ואשתדל בפולחניה ואזדמן ליה חטאה חד - כלא מכסין עלויה, עלאין ותתאין. דא אקרי כסוי חטאה.
ח א"ל ר' אבא עד כען לא מטית לעקרא דמלה, ושפיר קאמרת. והאי דקאמרו חברייא - שפיר. אבל אי הכי "מכוסה חטאה" מבעי ליה?! מהו כסוי חטאה?
ט אלא תרי מלי דחכמתא אית ביה ותרוייהו הכי. חד - כמה דתנינן דעובדין טבין דבר נש עביד בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. וכד בר נש אתקין עובדין טבין, וגברין עליה עובדין בישין, ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה, ותוהא על אינון טבאן דעבד בקדמיתא - הא אתאביד הוא מכלא; מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעביד האי חטאה בקדמיתא?
י אלא קב"ה אף על גב דההוא רשע חטאה אתעביד - אינון טבאן וזכיין לא אתאבידו. אית צדיק דאזיל בארחוי דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי, ועד לא אשלים לבושוי אסתלק. קב"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד האי רשע חטאה, ואשלים לבושוי לאתתקנא בהו בההוא עלמא. הדא הוא דכתיב יכין וצדיק ילבש - ההוא חטאה אתקין, וצדיק אתחפי ממה דאיהו תקין! הדא הוא דכתיב כסוי חטאה. ועל דא לא כתיב "מכוסה" אלא כסוי.
יא וחד - דאתחפי ההוא חטאה דהאי זכאה באינון דאקרון מצולות ים. דהא מאן דנפיל במצולות ים לא אשתכח לעלמין בגין דמיין חפין עלייהו, כמה דאת אמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם (מיכה ז יט). מאן מצולות ים? אלא רזא יקירא הוא, והא אוקמיה ר' שמעון ואמר: כל אינון דאתו מסטרא תקיפא ואתאחדו בזינין בישין בכתרין תתאין כגון עזאזל ביומא דכפורי - דא אקרי מצולות ים - כזפטא דכספא כד בחנין ליה בנורא. הדא הוא דכתיב הגו סיגים מכסף (משלי כה ד).
יב כך האי - מאינון מצולות ים הוא, ומצולות ים אקרי. מצולות מההוא ים קדישא. מצולות - זוהמא דכספא. ועל דא כל אינון חטאין דישראל שדיין לגויה - והוא קביל לון וישתאבון בגויה. מאי טעמא? בגין דאיהו 'חטאה' אקרי. מאי חטאה? גרעונא. ועל דא הוא גרעונא דכלא, ונטל גרעונא דגופא ודנפשא. בהאי יומא נחית האי מצולות ים, זוהמא דנפשא, ונטיל זוהמא דגופא. מאן היא זוהמא דגופא? דא אינון חובין דאתעבידו על ידי דיצר הרע דאקרי מזוהם מנוול.
יג אמר ר' יוסי תנן ונתן אהרן על שני השעירים גורלות - אי הכי יקרא הוא דעזאזל! חמיתון עבדא דשדי עדבין במאריה?! ארחיה דעלמא לא נטל אלא מה דיהיב ליה מאריה! אבל בגין דסמאל זמין האי יומא בדלטורא ובגין דלא יהא ליה פטרא - יהבין ליה חולקא בהאי.
יד והאי עדבא מגרמיה הוא דסליק ביה, דאמר ר' יהודה א"ר יצחק מלה עלאה אשכחנא בעדבא! עדבא דיהושע כתיב ביה על פי הגורל (במדבר כו נו) - על פי הגורל ודאי! דאיהו אמר דא חולקא דיהודה, דא דבנימין וכו', וכן כלהו. אוף הכא - כיון דכהנא שוי ידוי - אינון עדבין מדלגי וסלקין בידא דכהנא (נ"א דסלקין עדבין בידא דכהנא אינון מדלגי מן ידוי) ושארן באתרייהו. הדא הוא דכתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל - עלה עליו ודאי.
טו ולא דא בלחודוי - אלא בכל זמנא דדלטורא זמין ואתיהיב ליה רשותא - בעינן לשואה לקבליה במה דיתעסק ושביק לון לישראל. בהאי יומא דלטורא זמין לאללא ארעא - הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל השטן מאין תבא (איוב א ז). והא תנינן משוט בארץ מאי הוא? אלא האי הוא דלטורא רבא מקטרגא דישראל.
טז והא אתערו חברייא - בההיא שעתא דהוו זמינין ישראל למעבר ימא ולאתפרעא ממצראי אמר אנא אעברנא בארעא קדישא וחמינא דלא אתחזון אלין למיעל בגוה! אי אנת דאין דינא - דינייהו הכא כמצראי! מה שניין אלין מאלין?! או ימותון כלהו כחדא או יהדרון כלהו למצרים! ולאו אנת הוא דאמרת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה - והא לא סליקו מחושבנא אלא רד"ו ולא יתיר?!
יז אמר קב"ה: מה אעביד? אשתדלותא בעייא הכא לאייתאה לקרבא לקבליה. יהיבנא ליה במה דיתעסק וישבוק בהו לבני, והא אשתכח במאן דיתעסק! מיד אמר ליה השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ. מיד - פלג ליה דלטורא במלין - ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים (איוב א ט).
יח לרעיא דבעי לאעברא עאניה בחד נהרא. אעבר זאבא לקטרגא ליה בעאניה. רעיא הוה חכים, אמר: "מאי אעביד? דבעוד דאנא אעבר לטלייא - יקטרג הוא בעאני". זקיף עינוי וחמי בין עאנא חד תיישא מאלין תיישי ברא דהוה רב ותקיף. אמר: "אשדי דא לקבליה - ובעוד דמקטרגי דא בדא - אעבר לכל עאנא וישתזבון מניה".
יט כך קב"ה אמר ודאי הא תיישא חד רב ותקיף ואלים אשדי לקבליה. ובעוד דהוא ישתדל ביה - יעברון בני ולא ישתכח קטיגורא לגבייהו. מיד ויאמר ה' אל השטן השמת לבך. עד דקב"ה זווג להו כחדא דכתיב הנו בידך (איוב ב ו). בעוד דהוא אשתדל ביה - שביק לון לישראל ולא אשתכח קטיגורא לגבייהו.
כ אוף הכי - בהאי יומא דלטורא זמין לאללא ארעא. ובעינא לשדרא לקבליה במה דיתעסק. ובעוד דאיהו אשתדל ביה - שביק לון לישראל. ומתלא אמרי לזלזולא דבי מלכא - הב ליה זעיר חמרא וישבחך קמי מלכא! ואי לאו - יימא למלכא מלה בישא. לזמנין נטלין לה לההיא מלה עלאי דבי מלכא - ומלכא עביר דינא בגיניה.
כא ר' יצחק אמר לשטייא דקאים קמי מלכא - הב ליה חמרא ולבתר אימא ליה ואחזי ליה כל אינון טעוון דעבדת וכל אינון בישין, והוא ייתי וישבחך ויימא דלא ישתכח בעלמא כוותך! אוף הכא הא קאים דלטורא תדיר קמי מלכא. ישראל יהבין ליה האי דורון - ובהאי דורון פתקא לכל בישין ולכל טעוון ולכל חובין דעבדו ישראל, והוא אתי ומשבח להו לישראל ואתעביד סניגורא עלייהו, וקב"ה אהדר כלא לרישא דעמיה בגין דכתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כה כב).
כב א"ר יוסי ווי לון לעמא דעשו בשעתא דהאי שעיר משדרי לההוא דלטורא ממנא דעלייהו! דבגיניה אתי לשבחא לון לישראל וקב"ה אהדר כל אינון חובין לרישא דעמיה בגין דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא ז). א"ר יהודה אלמלי הוו ידעי עכו"ם מהאי שעיר - לא שבקין לון לישראל יומא חד בעלמא!
כג תא חזי כל ההוא יומא משתדל איהו בההוא שעיר, ובגין כך קב"ה מכפר להו ישראל ודכי לון מכלא, ולא אשתכח קטגוריא קמיה. לבתר הוא אתי ומשבח להו לישראל. וכדין שאיל ליה כמה דאת אמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבא?. אתיב בתושבחתייהו דישראל, וקטיגורא אתעביד סניגורא, ואזיל ליה.
כד כדין קב"ה אמר לשבעין שרין דסחרין כורסייא "חמיתון האי דלטורא היאך קאים על בני תדיר! הא שעירא חדא אשתדר גביה בפתקא דכל חובייהו וכל טעותייהו וכל מה דחטו וחבו קמאי - והוא קביל לון!". כדין אסתכמו כלהו דיהדרון אינון חובין על עמיה.
כה רבי אבא אמר כל אינון חובין וחטאין מתדבקין ביה כמה דכתיב ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ולבתר כלהו מתהדרן ברישיהון דעמיה - הדא הוא דכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה (ויקרא טז כב). בהאי יומא מתעטר כהנא בעטרין עלאין, והוא קאים בין עלאי ותתאי ומכפר עליה ועל ביתיה ועל כהני ועל מקדשא ועל ישראל כלהו.
כו תאנא, בשעתא דעאל בדמא דפר - מכוין ברישא דמהימנותא ואדי באצבעיה כמה דכתיב והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת (ויקרא טז טו). והיך עביד? בסים בקפטא דאצבעא ואדי כמצליף בטיפין דאצבעא. לסטרי כפורתא אדי ואתכוון. ושארי לממני אחת, אחת ואחת. אחת בלחודהא, אחת דכליל כלא, אחת שבחא דכלא, אחת דכלא אהדרן לקבלה, אחת רישא דכלא! לבתר אחת ואחת - דאינון שריין כחדא ברעותא באחוותא ולא מתפרשין לעלמין.
כז בתר דמטא להאי ואחת דהיא אימא דכלא - מכאן שארי לממני בזווגא, ומני ואמר אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע - בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת דהיא אימא עלאה בדרגין ידיען לכתרא דאימא תתאה - ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכנסת ישראל. וע"ד יומא דא תרין נהורין נהרין כחדא; אימא עלאה נהרא לאימא תתאה. ועל דא כתיב יום הכפורים כמא דאתמר.
כח א"ר יצחק קפטרא חדא קשירא ברגלוי דכהנא בשעתא דהוה עאל; דאי ימות התם - יפקוהו מלבר. ובמה ידעי? בההוא זהוריתא אתידע ואשתמודע כד לא יהפך גווני. בההוא שעתא אשתמודע דכהנא אשתכח לגו בחטאה. ואי יפוק בשלם - בזהוריתא אתידע ואשתמודע דיהפך גווני לחוור. כדין חדוותא היא בעלאי ותתאי. ואי לאו - כלהו אשתכחו בצערא והיו ידעי כלא דלא אתקבלו צלותהון.
כט א"ר יהודה כיון דהוה עאל וטמטם עינוי דלא לאסתכלא במה דלא אצטריך, והוה שמע קל גדפי כרובייא מזמרי ומשבחי - הוה ידע כהנא דכלא הוה בחדוה ויפוק בשלם. ועם כל דא בצלותיה הוה ידע - דמלין נפקין בחדוותא ומתקבלן ומתברכן כדקא יאות, וכדין חדוותא היא בעלאי ותתאי.
ל רבי אלעזר שאל לרבי שמעון אבוי, א"ל האי יומא אמאי הוא בהאי אתר תלי ולא בדרגא אחרא? דיאות הוא למהוי בדרגא דמלכא שארי יתיר מכלא? אמר ליה ר' שמעון: אלעזר ברי! הכי הוא ודאי ויאות שאלת!
לא תא חזי, מלכא קדישא שביק היכליה וביתיה בידא דמטרוניתא ושבק לבנוי עמה בגין לדברא לון ולאלקאה לון ולמשרי בגוויה. דאי זכאן - מטרוניתא עאלת בחדוותא ביקרא לגבי מלכא. ואי לא זכאן - היא ואינון אתהדרו בגלותא. והא אוקימנא כמה דכתיב משדד אב יבריח אם (משלי יט כו) וכתיב ובפשעכם שלחה אמכם (ישעיהו נ א).
לב ועל דא אית יומא חד בשתא לאשגחא בהו ולעיינא בהו. וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא - כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלה לאסתכלא בהו בישראל, וחמאת בני מלכא בנהא דאתפקדון בידהא דמטרוניתא - כלהו זכאין, כלהו בלא חטאין בלא חובין. כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא. כדין מטרוניתא עאלת לגבי מלכא בנהירו בחדווה בשלימו ברעותא - דהא רביאת בנין למלכא עלאה כדקא יאות.
לג וכד האי יומא לא אשתכחו כדקא יאות - ווי לון! ווי לשלוחיהון! ווי דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ואמא עלאה אסתלקת ולא נפיק מנה חירו לעלמין. זכאין אינון ישראל דקב"ה אוליף לון אורחוי בגין לאשתזבא מן דינא וישתכחון זכאין קמיה. הדא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא טז ל), וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאתיכם וגו' (יחזקאל לו כה).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0