פרק מג: ח״ג קג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א בַּסֻּכֹּת תשבו (ויקרא כג מב) - חסר. ודא עננא חד דכלהו קשירין ביה, דכתיב כי ענן ה' עליהם יומם (במדבר י לד), וכתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במדבר יד יד) - דא הוא עננא דאהרן דאקרי יומם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט). עננא חד נטיל עמיה חמש אחרנין, ואינון שית. ועננא אחרא דכתיב ובעמוד אש לילה - דא נהרא להו לישראל מנהירו דאינון שית:
ב בסכת תשבו שבעת ימים וגו' (ויקרא כג מב) - פקודא [מ"ה] דא לישב בסוכה והא אוקימנא, בגין לאתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל, דהא מקטגרא אתפרש מנייהו. וכל מאן דאיהו ברזא דמהימנותא - יתיב בסוכה כמה דאוקימנא דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות (ויקרא כג מב). מאן דאיהו ברזא דמהימנותא ומזרעא ושרשא דישראל - ישבו בסכות! ורזא דא אתמר בכמה דוכתי.
ג פקודא [מ"ו] בתר דא - לקרבא קרבנא בכל יומא. וקרבנא דא למהוי חולקא בכלא בחדוותא דבנוי, בגין דכולהו אחידן באילנא. ענפין דלתתא דלגבי שרשא דאילנא - כלא אתברכאן בגין אילנא! אע"ג דלית בהו תועלתא - כלא אתברכאן! וחדוותא דישראל באבוהון דלעילא יהבי חולקא דברכאן לכל אינון שאר עמין דאית לון אחידו ואתאחדו בהו בישראל.
ד וכל אלין קרבנין - למיהב מזונא לאינון ממנן דשאר עמין, דהא מגו רחימו דקא רחים קב"ה לבנוי בעי דכלא יהון רחימין דלהון. ורזא דא ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז) - אפילו כל אינון מקטרגי עלאי - כולהו אהדרן רחימין לישראל. וכד חיילין דלעילא אהדרו רחימין לישראל - כל אינון דלתתא על אחת כמה וכמה!
ה ואי תימא להון הוו מקרבי קרבנא - לאו הכי! אלא כלא לקב"ה סליק ומתקרב! ואיהו פריש מזונא לכולהו אכלוסין דסטרין אחרנין דיתהנון בההוא דורונא דבנוי, ויתהדרון רחימין דלהון. דינדעון עילא ותתא דהא לית עמא כעמא דישראל דאינון חולקיה ועדביה דקב"ה. ואסתלק יקרא דקב"ה עילא ותתא כדקא יאות. וכל אכלוסין עלאין פתחי ואמרי ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז). פקודא [מ"ז] דא ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה.
ו רבי אלעזר פתח: כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' (ירמיהו ב ב). האי קרא על כנסת ישראל אתמר בשעתא דהות אזלא במדברא עמהון דישראל. זכרתי לך חסד - דא עננא דאהרן דנטלא בחמש אחרנין דאתקשרו עלך ונהירו עלך. אהבת כלולותיך - דאשתכללו לך ואעטרו לך ואתקינו לך ככלה דתעדי תכשיטהא. וכל כך למה? בגין לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
ז תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא - צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא, ואברהם וחמשא צדיקייא אחרנין שויין מדוריהון עמיה! אמר ר' אבא אברהם וחמשא צדיקייא ודוד מלכא שוין מדוריהון עמיה! הדא הוא דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג מב) - שבעת ימים כתיב ולא "בשבעת ימים". (כגוונא דא כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'). ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה.
ח ואמר רבי אבא כתיב בסכות תשבו שבעת ימים לבתר ישבו בסכות? בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו? אלא קדמאה - לאושפיזי, תניינא - לבני עלמא. קדמאה לאושפיזי - כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמין לאושפיזין!. מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואומר: בסכות תשבו שבעת ימים! תיבו אושפיזין עלאין תיבו! תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו! ארים ידוי וחדי ואמר: "זכאה חולקנא! זכאה חולקהון דישראל! דכתיב כי חלק ה' עמו וגו". והוה יתיב.
ט תניינא - לבני עלמא. דמאן דאית ליה חולקא בעמא ובארעא קדישא - יתיב בצלא דמהימנותא לקבלא אושפיזין למחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ובעי למחדי למסכני. מאי טעמא? בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין - דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא - ולא יהיב לון חולקהון - כלהו קיימי מניה ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו' (משלי כג ו). אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולאו דקב"ה! עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם וגו' פרש חגיכם (מלאכי ב ג) ולא "חגי". ווי ליה לההוא בר נש בשעתא דאלין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתוריה!
י ואמר ר' אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורי. השתא דמזמנין ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהבין לון חולקהון אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר טז כו), וכלהו סלקין אבתריה. יצחק אמר ובטן רשעים תחסר (משלי יג כה). יעקב אמר פתך אכלת תקיאנה (משלי כג ח). ושאר כל צדיקייא אמרי כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום (ישעיהו כח ה).
יא דוד מלכא דאשלים דינוי אמר דכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת (שמואל א כה לח). מאי קא מיירי? בגין דדוד שאל לנבל ואתעביד ליה אושפיזא - ולא בעא. ודא זמין ליה ולא יהב ליה חולקא. ובאינון עשרה יומין דדוד מלכא דאין עלמא - אתדן עליה ההוא בר נש דאשלים ליה ביש יתיר מנבל!
יב א"ר אלעזר, אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר, אלא כמה דיכיל, דכתיב איש כמתנת ידו וגו' (דברים טז יז). ולא לימא איניש אכול ואשבע וארווי בקדמיתא - ומה דישתאר אתן למסכני. אלא רישא דכלא - דאושפיזין הוא! ואי חדי לאושפיזין ורוי לון - קב"ה חדי עמיה, ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' (ישעיהו נח יד), ויצחק קארי עליה כל כלי יוצר עליך לא יוצלח (ישעיהו נד יז). אמר ר' שמעון - האי דוד מלכא אמר ליה, בגין דכל זיינין דמלכא וקרבין דמלכא בידוי דדוד אתפקדו. אבל יצחק קאמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו וגו' (תהלים קיב ב ג).
יג יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך וגו' (ישעיהו נח ח). שאר צדיקייא אמרי ונחך ה' תמיד והשביע וגו' (ישעיהו נח יא). דוד מלכא אמר כל כלי יוצר עליך לא יוצלח - דהא הוא על כל זיני עלמא אתפקד. זכאה חולקיה דבר נש דזכי לכל האי! זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי - עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים וגו':
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0