ח״ב לט ע״א

פרק ז: ח״ב לט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ואמר, (בראשית כז כד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני וגו' "וירח את ריח בגדיו" משמע דאינון לבושין הוו סלקין ריחא טבא (ס"א דלא אתעדי), ולבתר אתעדי מנהון ההוא ריחא. השתא אית לאסתכלא, כתיב ריח בגדיו, וכתיב ריח בני, ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. אלא תאנא, כיון שנכנס יעקב נכנס עמו גן עדן, ותאנא אותן הבגדים היו של אדם הראשון, דכתיב (שם ג כא) ויעש ה' אלהי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. והוציאם מגן עדן.
ב ואי תימא דכתיב ויתפרו עלה תאנה דאינון הוו, אי הכי אמאי כתיב ויעש ה' אלהי"ם וכתיב כתנות עור הא לא הוו אלא עלה תאנה? אלא כתרגומו לבושין דיקר, והוו סלקין ריחין מבוסמא דעדן.
ג ותניא בשם מלא אתעבידו, דכתיב ויעש ה' אלהי"ם. מה דלא אתעבידו ביה שמיא וארעא. ולא? והא כתיב (שם ב ד) ביום עשות ה' אלהי"ם ארץ ושמים? לא קשיא - האי כד אתעבידו לא אתעבידו בשם מלא, בר כד אתקיימו בשם מלא אתקיימו.
ד ומה דאמרו דאינון לבושין אתו לההוא רשע דעשו, דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא, וקשיא מלה, דאי הכי הא כתיב לאדם ולאשתו לבושין לאדם, ולבושין לחוה. לבושין דחוה מה אתעבידו? ותו דאי הכי במאי אתקברו, סלקא דעתך דאינון שבקו וראמו מנהון זהרא עלאה דיהיב לון קודשא בריך הוא?!
ה אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו בר נש אחרא, דבאינון לבושין דמו כגוונא דלעילא. ואי סלקא דעתך דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו, תא חזי כתיב וילבישם דקודשא בריך הוא אלביש לון; זכאה חולקהון.
ו כתיב (תהלים קד א) ה' אלה"י גדלת מאד הוד והדר לבשת, וכתיב (שם צו ו) הוד והדר לפניו, וכתיב (שם קד א) עוטה אור כשלמה וגו' כיון דאתלבש (מה דאתלבש) עבד מה דעבד, מלמד שנתעטף קודשא בריך הוא באור וברא ית שמיא. אלא במאי אוקימנא החמודות אשר אתה בבית? "החמודות" בגדי מלכות במשי וזהב, וארחא דעלמא דגנזי לון בבוסמין וריחין ליקרא דלבושיהון.
ז תא חזי וירח את ריח בגדיו בתחלה, וכד ארגיש, אמר ראה ריח בני, דידע דביה הוה תליא מלתא, דבגיניה סליק ריחא, כריח שדה אשר ברכו ה'. וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה'?
ח אלא תרין מלין אינון, וכלא הוא חד, דכתיב (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וכי לא הוה ליה ביתא או מקום אחר להתפלל, אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה, דכתיב (שם מט ל) השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה, חמא שכינתא עליה, וסליק ריחין עלאין קדישין, ובגיני כך הוה מצלי תמן, וקבעיה לצלותיה.
ט ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן? משום דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה בקדמיתא, ומלה אחרא ריחא דחמא בהר המוריה, ולמה נקרא מוריה, על שם המר הטוב דהוה תמן.
י וכלא הוה, וגן עדן דעאל עמיה וברכיה, ובגין כך לא תלה מלה בלבושין אלא ביעקב ממש, דחמא דביה הוה תליא מלה (ס"א ויאות הוה לאתברכא) ואתחזי, וזכותיה סליק לאתברכא, ועאל עמיה גן עדן, ובגין כך כד אתרעם עשו, אמר גם ברוך יהיה.
יא אמר רבי יצחק, לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים. מאי טעמא? משום דשירותא דסיהרא הוי, ועל דא אורייתא הוה אצטריך למכתב מהכא, דהא בקודשא בריך הוא אתקשר מלה.
יב ולא קשיא דלא כתיב "זאת" - "החדש הזאת", דהא 'זה' ו'זאת' כחד מתקשרין, ובאתר דאית ביה דכר ונוקבא כחדא, לית שבחא אלא לדכורא. ועל דא ראשון הוא לכם לחדשי השנה "לחדשי השנה" ודאי. אמר רבי יהודה, לכם תרי זמני למה? אמר רבי יצחק מנייהו אשתמע יתיר, כמה דכתיב (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו אתקשרותא דא 'לכם' ולא לשאר עמין:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0