רעיא מהימנא · ח״ב מא ע״ב

פרק יג: רעיא מהימנא · ח״ב מא ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א [פקודא?? - לקדש בכור בהמה] קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו' פקודא דא לקדש בכור בהמה. ועם הארץ צריך תרין מילין: ( א) חד דיהא פדוי מתחות שלטנותא דיצר הרע דאיהי אדון דיליה, כגוונא דאמר יעקב לעשו (בראשית לג יד) יעבר נא אדני לפני עבדו. בהאי עלמא אדון מצד חובין דנפישין על גופא, כמה דאוקמוה - חייבא יצר הרע שופטו, זכאה יצר הטוב שופטו, בינוני זה וזה שופטו. בינוני היינו אח דיצר הרע ואח דיצר הטוב אחי יהי לך אשר לך.
ב וכד זכוון נפישין, רוחא תבר תרין משמרות, דחמור נוער כלבים צועקים, וסליק למשמרת דשחר דביה אדם, ואתהדר בר נש אדון. הדא הוא דכתיב (שם לב ו) ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, וסליק לדרגא דאדם, דאתמר ביה (שם א כח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו', (שם ט ב) ומוראכם וחתכם וגו'.
ג וכד זכוון בינונים, (שם לב כה) ויאבק איש עמו זכוון וחובין מתחבקן לאגחא קרבא. מסטרא דזכוון (שם כו) וירא כי לא יכול לו, מסטרא דחובין ויגע בכף ירכו בגיד הנשה; נשה לשון (שם מא נא) כי נשני אלהים את כל עמלי ואיהו לשון נשיה, חד מדורא מאינון שבעה ארעאן. מאן דנחית תמן אתנשי מניה אורייתא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0