פרק כב: ח״ג קנה ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו' (במדבר י לה). רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא - נ' דאיהו מנוזר לאחורא אמאי? אמאי בתרי דוכתא הכא? ואי תימא נ' כפופה הא ידיעה! נ' כפופה - נוקבא, ן' פשוטה - כללא דדכר ונוקבא. והא אוקימנא באתר דא ויהי בנסוע הארון. אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא [ציור של נ']?
ב תא חזי נ' באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא. והא אוקמוה חברייא דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו' (עמוס ה ב). אלא מה כתיב לעילא? וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג) - כיון דהוה נטיל ארונא - נ' נטיל עמיה. והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. תא חזי חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל! דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר - קב"ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא.
ג תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין - נ' לא הוה מתפרש מניה! ונטיל עמיה! ומגו רחימו דלהון דישראל - אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל - אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא בנסוע הארון - נ' אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא.
ד ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר קומה ה' - לא תשבוק לן! אהדר אנפך לגבן! כדין נ' אתהדר לגבייהו כגוונא דא [ציור], כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים. וכד הוה שארי ארונא למשרי - כדין אהדר נ' [ציור] אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא. ובכלא אתהדר.
ה אמר ר' שמעון: אלעזר בודאי הכי הוא! אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל! דאי הכי בעי נ' לאתהפכא מגוונא אחרא לעילא. האי נ' מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא.
ו אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו! ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה שובה ה' (במדבר י לו) - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא, ובגין כך כדין כליל לכוונא לארונא ולישראל. אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א).
ז אמר רבי אלעזר: "אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר!" אמר ליה: "שפיר קאמר! אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0