פרק כה: ח״ג קנה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא. והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. אמר רבי יוסי: כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום! אמר רבי אבא: 'בישא דלבא' דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון! פתח ואמר: יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם (קהלת ו א). יש רעה - דא איהי תוקפא בישא דלבא. דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במילי דההוא עלמא מידי.
ב אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים [וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא] (קהלת ו ב). האי קרא קשיא! כיון דכתיב ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה - אמאי ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו! וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין. כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא!
ג תא חזי! אף על גב דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר! דבר נש אזיל בהאי עלמא, ויהיב ליה קב"ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא עותריה להאי 'קרן', והאי 'קרן' יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא.
ד בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא. ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא.
ה ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא כדין ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו ולמזכי בההוא עותרא! ודאי 'איש אחר יאכלנו', כמה דאת אמר יכין וצדיק ילבש (איוב כז יז). בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב"ה לההוא עלמא! וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. אמר רבי יוסי: "ודאי!"
ו תו אמר רבי יוסי: כתיב אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו' (במדבר יא טו) - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא - בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה!? אמאי? א"ר אבא: האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו! משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל!
ז תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא - דהא אחיד צדקה הוה. ובשעתא דאמר ליה קב"ה למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד) - חדי משה ואמר "ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל!". כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כא ה), אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים.
ח אמר ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג - דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא. ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר ואל אראה ברעתי ודאי! לנחתא לדרגא תתאה!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0